קולות יבבה ותלונה נשמעו השבוע מכיוונו של ירון לונדון, גם אם לא מפיו ישירות, לאחר שנודע כי בעקבות המיזוג הצפוי בין רשת לערוץ עשר צפויה לרדת מהאוויר תוכניתו "לונדון את קירשנבאום".
קשה אכן להבין, לפחות בינתיים, את שיקולי המערכת החדשה, כי כרצועת ראיונות טרום חדשות היום אין איכותית יותר מ"לונדון את קירשנבאום". גם אחוזי הצפייה לאורך כל השנים שומרים על רמה יציבה וטובה. התוכנית גם מעניקה חותם של איכות ומשמשת אבן דרך לשידורי הערוץ.
אבל החלטה היא החלטה, וירון לונדון הולך הביתה, ואם קשה להבין את שיקולי המערכת החדשה, קשה עוד יותר להבין את נימת התלונה שנשמעה מכיוונו. לונדון לא היסס להצהיר בעבר שנוכחותו מול המצלמה בערוץ זה מותנית בשכר הנאה שמשולם לו. בימיו הקשים ביותר של הערוץ, כשנדונה ההחלטה לקצץ אחוז מסוים בשכר העובדים כולל בשכר הטאלנטים, סירבו לונדון וקירשנבאום ז"ל לקיצוץ, וערב אחד אף לא התייצבו לשידור.
כאן זה ביזנס, אמרו השניים, שלמו לנו או שנלך. הלחץ כנראה עשה את שלו, והשניים חזרו לשדר. אז עכשיו המערכת החדשה מראה לירון לונדון את הדרך החוצה. תודה, ולא מעוניינים בשירותיך יותר, הם אומרים לו בדיוק בדרכו הקפיטליסטית המוכרת. אז מה יש לירון לונדון להתלונן? זה ביזנס, לא?