"בתקופת שידור 'תאג"ד', ההיסטריה סביבי עברה את הגבול. היו ימים שזה היה מתיש ושאב ממני ים אנרגיות, אבל הבנתי שזה חלק מהעניין. כשהלכתי ברחוב עשו דברים שחודרים לפרטיות. היו מתקשרים בלילה, ביקשתי שיפסיקו ולא הפסיקו, אבל זה לא הגיע למצב שבסוף הפסיקו", אומר השחקן אור אדרי, ששיחק את דמותו של סמל עידן בן־לולו, נהג האמבולנס חובב המוזיקה המזרחית. "כל עוד לא עברו גבול, נתתי לזה לחלוף בלי לקחת את זה יותר מדי ברצינות".
הפריצה הגדולה של אדרי הגיעה בגיל 28, בסדרה המגוללת את מעלליהם של חובשי תאג"ד גדוד 33: "כשקראתי את זה, ידעתי שזה הולך להיות טוב, אבל אף אחד לא יכול להכין אותך לכזה טירוף. הייתה איזו אמונה ואהבה. חשבנו שזה יכול להצליח, אבל הופתעתי לגלות עד כמה".
איך ההרגשה אחרי ש"תאג"ד" נמכרה לאולפני פראמונט ואת הגרסה ההוליוודית יביים זוכה האוסקר רון הווארד?
"זה הישג משוגע. לא חשבתי על זה. הייתי בטוח שצה"ל זה צה"ל. זה שלנו. אני רואה הרבה סדרות שנמכרות לחו"ל, אבל לא חשבתי שאנחנו מתאימים לזה. כששמעתי על המכירה, הבנתי את ההישג המטורף. הסדרה הכי ישראלית, נמכרת פתאום להוליווד".
מי היית רוצה שיגלם את דמותך?
"זמר מזרחי לא יכול להיות בהוליווד, אז בטח ייקחו את זה לכיוון של ראפר. הייתי אומר וויל סמית', למרות הבדל הגילאים בינינו, הוא נראה כמו שהוא נראה לפני 30 שנה".
צילמתם הכל ב־60 יום. איך עושים את זה?
"זה היה אינטנסיבי. זה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות לקבוצה של 'חיילים': להיות אחד בתחת של השני במשך חודשיים. זה היה כיף, עבודה מתישה, קשה, חוויה בלתי נשכחת. צילמנו מבוקר עד לילה, אין זמן ללמוד תוך כדי הצילומים, אז למדתי את כל הטקסטים לפני שהתחלנו את הצילומים. באתי מוכן מראש לכל הסדרה".
איך היה לחזור לצה"ל?
"כיף, למרות שלא חוויתי את צה"ל בגלל מחלת פרקים שגילו לי בזמן הצבא. כמו חבורת מילואימניקים שבאה לעבוד בכיף. כולם נהנו. לחזור ללבוש את המדים ולהרגיש את אווירת צה"ל".
מרגיש שהגעת לאיזו פסגה מבחינת קריירה?
"בטח. ללא ספק זו פסגה. לא הפסגה הכי גבוהה, אבל הפסגה של התקופה. הלכתי לצלם, והרגשתי שאני חי את החיים שאני רוצה לחיות. כל נושא הכוכבות והפרסום, אלה דברים שאני פחות בונה עליהם. אני לא נכנס לאודישן ואומר 'אני יותר מוכר ואני יכול פחות להשקיע'. להפך. אני צריך להוכיח כל הזמן יותר, להוכיח שזו לא דמות אחת שהצליחה ושאני באמת שחקן טוב".
"תאג"ד" לא תמיד החמיאה לשירות הצבאי בצה"ל. מה אתה מרגיש בנוגע לחוק הנאמנות בתרבות?
"אמנות נועדה להגיד מה שאומן רוצה להגיד. ברגע שיש חוק שנועד להשתיק את זה, זו בעיה. לאומנות צריך להיות גבול מאוד מסוים, אבל לא גבול כזה".
תפקידו הנוכחי של אדרי שונה לחלוטין מהתפקיד שבזכותו נגע בתהילה. הפעם הוא צולל להצגה "עלי באבא ו־40 השודדים" בתיאטרון אורנה פורת. ההצגה תוצג ב־22 בדצמבר (12:00) בתיאטרון היהלום ברמת גן. "רועי שגב ושירי־לי דשא כתבו את המחזה בהשראת המעשייה המפורסמת מ'סיפורי אלף לילה ולילה', ועשו אותו הרבה יותר משעשע וידידותי, והבליטו את מסר הנדיבות", הוא מספר. "עבדתי על דמותו של קאסים עם הבמאית שירי־לי דשא. צריך להתאים את המשחק לסגנון שהוא פחות ריאליסטי. זה משהו גדול מהחיים. זו מעשייה שמזכירה את הסרטים של דיסני, ויש בה ניחוח מזרחי. המוזיקה מאוד מזרחית וגם התפאורה מזכירה את ערי מרוקו הצבעוניות".
לא חושש שהשתתפות במחזמר לילדים תמתג אותך כשחקן לא רציני?
"ממש לא. להפך. כדי לעשות את 'עלי באבא' ויתרתי על שני פרויקטים כביכול נוצצים יותר: תפקיד בטלוויזיה והפקה בתיאטרון למבוגרים, כי הבנתי שזה משהו איכותי".
אתה מתכוון להמשיך בתחום הילדים?
"אני לא אוהב להגדיר את זה. בתוך עולם הילדים יש המון סוגים. יש דברים פחות איכותיים ויש דברים ממוסחרים. אם זה פרויקט איכותי שהוא לילדים, אעשה אותו בשמחה".