"הגענו ל־'MKR המטבח המנצח' רק כי עומר רצה לקבל חופש מהמילואים", נזכרת עדן זרח, שתתחרה עם בן זוגה עומר סיטון על תואר הזוג המנצח בגמר התוכנית, שישודר הערב (יום שני) ב־21:00 בקשת 12.
כבר בתחילת העונה של ריאליטי הבישול המצליח "MKR המטבח המנצח", סומנו השניים כמועמדים מובילים, בין היתר בזכות היותם טבחים במקצועם ולא רק בשלנים חובבים, כמו זוגות אחרים. הם הפכו לאחד הצמדים המדוברים בתוכנית, ורק הוויכוחים והריבים הבלתי פוסקים שלהם על המסך נראו יכלו לעצור אותם מלנצח. אך כפי שמעידה זרח, ההשתתפות בתוכנית הייתה מקרית למדי.
"התקשרו אלי ולעומר והציעו לנו לבוא לתוכנית", היא מספרת. "אני שללתי, אבל עומר היה במילואים ואמר לי 'זה אחלה תירוץ לצאת וללכת לאכול משהו יחד'. הוא אכן קיבל אישור לצאת והגענו לאודישנים והלכנו לאכול משהו. לא תיארנו לעצמנו שהדברים יזוזו, לא הרגשנו טלוויזיוניים. מכל מי שהגיע לתוכנית, למה שיבחרו דווקא בנו? ראינו שמכינים אותנו לעוד אודישנים ויום אחד גילינו שהתקבלנו. אבל מרגע שהיינו בתוכנית היו לנו שתי מטרות: קודם כל לנצח, וגם ללמוד מחיים כהן ורותי ברודו, השופטים בתחרות, אנשים שמאוד משפיעים על הקולינריה בארץ. הרגשנו שזו מתנה".
ובסוף היה נראה שלקחתם את התחרות באופן יותר אישי מאחרים.
"אני ועומר מגיעים מעולם האוכל, ואנחנו יודעים שהעולם הזה מאוד תחרותי. כשהגענו לתוכנית, הבנו שזו תחרות לא רק לאנשים שזה המקצוע שלהם, אלא גם לאנשים שזה התחביב שלהם. וכן, היינו בלחץ, הרגשנו שיש לנו אחריות להוכיח את עצמנו מעבר למתמודדים האחרים, כי אנחנו מהתחום. זה מראה לכולם אם אנחנו טובים במה שאנחנו עושים או לא".
העובדה שאתם טבחים עזרה לכם, או שדרשו וציפו מכם ליותר?
"מרגע שגילינו לכולם שאנחנו טבחים, זה יצר ציפייה יותר גבוהה. זה יצר רתיעה יותר גדולה מאיתנו מצד המתמודדים. אנשים יורדים איתך יותר לדקויות. אנחנו רגילים להיות ביקורתיים כלפי עצמנו ביומיום. היה נראה לנו הגיוני להיות תחרותיים ברמות הכי גבוהות, וזה הגיע עד צורות החיתוך. בגלל זה הרגשנו בנוח להעיר על דברים לאורך התחרות. הרגשנו שהציפייה הזו נמצאת מצד הטועמים והשופטים. זה הלחיץ אותנו לא מעט פעמים, וגם החמיא לנו".
עומר, איך הסתדרת עם צמד השופטים?
"חיים הוא ד"ר לקולינריה, החך שלו מזהה תהליכים. רותי גם לימדה אותנו כמה דברים על זוגיות. אנחנו הרי ילדודס, חבר'ה צעירים שמבשלים וגם בזוגיות. לפעמים היו ויכוחים ומריבות, ורותי הייתה יושבת ומסבירה לנו איך צריך להתנהג, איך להגיב לבן הזוג ולהגיע לעמק השווה. אם לא הבנתי משהו בהתנהגות של עדן, היא הייתה מסבירה לי. התוכנית הזו היא תפנית גדולה בחיים, זו ממש הגשמה עצמית".
"חששנו מרותי מאוד כי לא הכרנו אותה, חשבנו שהיא תהיה השופטת הקשוחה", מוסיפה זרח. "אבל גם כשהיא כועסת על משהו היא יודעת להגיד אותו בצורה הכי נעימה בעולם. רותי לימדה אותנו שהאוכל זה לא הדבר היחיד במסעדה; צריך להסתכל על העיצוב, על מחירי המנות, זה לא להיות רק שף. לאורך כל התחרות הסתכלנו הצידה וראינו עוד זוג עף ועוד זוג עף, ובכל פעם שנשארנו הרגשנו שזכינו כי יש לנו עוד מה ללמוד מהם".
פרגון מהתת־מודע
עדן זרח (24) ועומר סיטון (27) מירושלים הכירו לפני כשנתיים באירוע קייטרינג שבו עבדו, ומאז הם ביחד. זרח עובדת במסעדת "סאטיה" וסיטון במסעדת "לוצ'נה", שתיהן בבירה. על אף האהבה הגדולה בין השניים, הדינמיקה שלהם במטבח היא לחוצה ורוויה בעצבים ובצעקות, כפי שיכלו לראות צופי התוכנית לאורך העונה.
"יש משפט שאומר 'מי שרב - מאוהב' - זה ילדותי אבל נכון", מנסה זרח להסביר את הוויכוחים הקולניים שהפכו למזוהים איתם ביותר לאורך התוכנית. על קצה המזלג, תרתי־משמע, אפשר למנות חילוקי דעות שפרצו כמעט לפני כל הכנת מתכון, חוסר הסכמה לגבי זמן האפייה של הטוסטונים בתנור ועובי חיתוך הסלרי. לא אחת הגיעו הצעקות לאוזני הזוגות האחרים בתוכנית.
"במשימה הראשונה היה ריב שהיה יותר קשה לצאת ממנו גם אחרי שסיימנו את המשימה", מספר סיטון. "גם במשימת ארוחת הבוקר היה לנו מאוד קשה להבין אחד את השנייה, ושם קיבלתי את סטירת הלחי הזו, שצריך למצוא מי המוביל ואת נקודת ההשוואה".
זרח: "זה רגע שאמרנו 'או שאנחנו עוצרים ולא ממשיכים את התחרות, או שאנחנו עושים מהפך ושינוי, כי הדברים לא יכולים להתנהל ככה'. משימת ארוחת הבוקר הייתה שינוי, הבנה של האחר. היה לי חשוב שגם אני וגם עומר נצליח לבטא את עצמנו".
היה לכם קשה שכל המדינה רואה את הריבים שלכם?
"שמנו לעם ישראל את האמת בפנים. אצל בני זוג לא הכל ורוד ומקסים, אין זוגיות מושלמת ללא ריבים. מה שהופך את הזוגיות ליותר טובה זה לא להסכים, אלא לדעת להגיע לעמק השווה. באנו לתחרות במטרה להוכיח שהזוגיות שלנו היא באש ובמים - שני אנשים שאפתניים עם רצון להוביל קדימה. יחד זה יכול ליצור קצת אנדרלמוסיה. לי ולעומר יש אופי של מנהיגים, אנחנו אוהבים להוביל והיה קשה לדעת מי יוביל את המשימה. זה חלק מהטיפול הזוגי שעברנו בתחרות".
סיטון: "יש לי שתי אהבות, אוכל ואנשים, והרצון הוא לשלב ביניהן, להגיש את האוכל לאדם. אתה עובד, אופה לחם, קורע את התחת, ובא בן אדם בסוף וזה מסתכם ב'טעים לי' או 'לא טעים לי'. בשביל הטבח בפנים זה כל כך בוער שהשומשום יישב על הלחמנייה בדיוק במקום שהוא רוצה, שזה מביא עצבים וריבים, וזה מה מהמקום הכי אמיתי בעולם".
במהלך התוכנית נוצרו שני "מחנות": מצד אחד עומר ועדן, ללי ושמרית וחי ולבנה, שהפכו לחברים טובים; ובצד השני יתר הזוגות - אלכס ואלכסה, אסתר ויהונתן וויקי ואווה. "מטבע הדברים, האנשים שיצא לנו להיות איתם מתחילת הדרך הם הזוגות שיש לנו את הכימיה הכי גדולה איתם", אומרת זרח. "הכרנו את האוכל שלהם וידענו מי מבשל ומי לא. וכך זה היה גם לצד השני".
סיטון: "אני ועדן לקחנו מכל ביקורת את מה שחשבנו שצריך לקחת ממנה. בסוף אתה בתחרות, אנשים רוצים לנצח. וגם אם יצא שמישהו העביר עליך ביקורת מתוך אסטרטגיה, גם ממנה למדנו. זו תחרות ולגיטימי שיהיו אסטרטגיות, אבל אנחנו בחיים לא נתנו ביקורת שקרית. אלה דברים שלא קרו".
המנה של סבתא
נראה כי התוכנית מהווה עבור זרח וסיטון לא רק "טיפול זוגי", כפי שהם מעידים בעצמם, אלא גם טיפול אישי. "בגיל ההתבגרות הייתי שובב, בלגניסט, וכמו לכל נער מתבגר לי ולאבא היו חילוקי דעות", מספר סיטון. "רציתי להוכיח לו ולכולם שאני יכול. כי היה לי קשה מבחינה לימודית. המורים ירדו עלי, אמרו לי 'אם תהיה מנקה רחובות זו תהיה הצלחה'. זו מערכת החינוך בישראל. רציתי להראות לעולם 'תראו לאן הגעתי', זה לא מובן מאליו שאני קם כל יום בחיוך ועושה את הדבר שאני הכי טוב בו בעולם, בחיים וגם בתוכנית. 'אמרתם שאני אהיה מנקה רחובות - ותראו לאן הגעתי'. אבא שלי תמיד אמר לי 'תעשה מה שאתה אוהב'. בעקבות חילוקי הדעות שהיו לי כנער מתבגר, רציתי להראות לו שאני כבר לא השובב שעושה שטויות, שהתבגרתי. רציתי להראות את התוצר הסופי, זה היה מרגש שמאוד בער בי. הוא האדם שהדעה שלו הכי חשובה לי בעולם".
את זרח הביאה לעולם הבישול דווקא סבתא שלה. "כשהייתי ילדה הייתי צמודה לסבתא כשהיא הייתה מבשלת, והייתי עוזרת לה במטבח", היא מספרת. "אחרי שסבתא שלי נפטרה, לרוב לא היה לנו אוכל בבית כי ההורים שלי הם עצמאים ולא היה להם זמן לבשל לנו. מצאתי את עצמי בגיל מאוד מוקדם מבשלת לכולם ארוחות שישי וארוחות שבת. קיבלתי מחמאות והייתי אוספת מתכונים של סבתא. כשהשתחררתי מהצבא נסעתי לטיול במזרח וחשבתי מה אני רוצה לעשות, והבנתי שזה המטבח, ולאט־לאט נכנסתי לעולם הזה, של דג מרוקאי ואוכל מסורתי. את האוכל המסורתי אני שומרת לבית ואת האוכל העכשווי אני אוהבת יותר לבשל בחוץ, אבל אם יש משהו שאני קצת מתחרטת עליו, זה שלא בישלתי אפילו פעם אחת מנה של סבתא שלי בתחרות".
