הזיעה, הדחיסות והמחנק ב"עיר מקלט" עוברים, העברית הצחה - פחות

אם נווה שאנן לא הייתה מקום אמיתי, אפשר היה לומר שהיוצרים של "עיר מקלט" הצליחו להמציא אחלה של תפאורה לסדרת מתח. הבעיה היא שנווה שאנן, ודרום תל אביב בכלל, מיועדת, נגיד, למגורי עשרת אלפים בני אדם, וכיום חיים בה בערך פי חמישה מהמספר שהיא מסוגלת לקלוט. והניחוח הזה - של הדחיסות, המחנק, של האין אוויר לנשימה מרוב צפיפות וזיעה של פליטים ברחובות ובגינות, שישנים עשרות בכל דירה - עולה חזק מהסדרה "עיר מקלט", מה שאומר שהיוצרים, התסריטאי עוזי וייל, הבמאי איתן צור, על פי ספרו של ליעד שהם, עשו עבודה טובה. לפחות נכונה.

גם דמות הנרצחת, האכפתניקית הכרונית, שמסתובבת שם ברחובות, שווה צל"ש קטן. בדרך כלל מי שאינן הגיבורות המרכזיות חומקות תחת הרדאר. מיכל פולג, רווקה בת 32, מנהלת מערכות יחסים חסרות סיכוי, נשואה בעצם לעזרת הפליטים. יש כרוניות כמו מיכל שמסתובבות שם ברחובות, ששוות סיפור בעצמן, שמצילות את כל העולם ואשתו, ולעצמן לא מסוגלות לנהל את החיים, ויפה תפסו אותה היוצרים.

מילים דומות קצת קשה לומר על חוקרת המשטרה ענת נחמיאס. בדרך לפתרון התעלומה נחמיאס הולכת נגד כל העולם, זאבה בודדת שמרגיזה את כולם, אחת כזאת שכמוה ראינו בסדרות רק מיליון פעם. נו, מילא. עוד יבוא יום ויפתיעו אותנו בסדרה ישראלית עם איזה איירונסיידית על כיסא גלגלים. או שקודם סאגה נורן, זאת עם האספרגר, תעשה עלייה. בכל אופן אסור לאבד תקווה.

ואגב עוד אחד אחרון, לפני שמשאית הצל"שים נוסעת, מגיע לסיפור הקנוניות. אולי הדליפו לליעד שהם במהלך התחקיר לספר, או שעשה את ההיסק החכם בעצמו, ובכל אופן את האמת הרי לא נדע אף פעם, אבל הריח תמיד לא יהיה טוב. טוב לב הרי לא ירד לאדמה בכמויות, ואם מדינה מוכנה לקלוט פליטים בהמוניהם, יש למי שפותח את השערים אינטרסים משלו. זו לא אנגלה מרקל שבעצמותיה עוד בוערים מעשי הטבח ההמוניים שביצעו סבא ואבא שלה והיא לוקחת אליה מיליון מוסלמים. ואנגלה גרה באירופה. באפריקה מה שעשה סבא של השליט מעניין את הסבתא שלו.

ככללה, "עיר מקלט" היא בילוי זמן חביב שלא מפיל אותך מהכיסא. היא מעניינת אבל עדיין סובלת מליקויים שחוסמים את הדרך שלה לליגה של כתיבה ובימוי משובחים. יש רגעים שהיא אף מסוגלת להוציא מהדעת. למשל השפה המדוברת בה. איפה שמעתם בחיים בריון שלכאורה לא גמר כיתה ג' תוקע אגרוף בבטן של מיכל פולג ואז אומר לה בהטעמה צחה של מורה לדקדוק "זו אזהרה". טוב שהתסריט לא תקע לו בפה לומר "אנא קבלי מהלומה זו כאזהרה, עלמתי הכבודה".

בריון אמור להיות אנאלפבית. הוא לא אמור להכיר בכלל את המילה "זו". הוא אמור לקלל. ועל הטעמת המילים, בניפוח שפתיים מדוקדק והנעת הענבל במידה הנכונה, הוא לא אמור לשמוע שלושה גלגולי חיים. הוא אמור לבלוע את האותיות בזמן שהוא מקלל. זה לא יפה, נכון, אבל ככה מדבר הרחוב. שתסריטאים ובמאים ילכו למסגריות, לגראז'ים, לאבו כביר, וישמעו את העברית שם. אם מישהו שם אומר את המילה "זו", אני מתחייב ללכת ביום ראשון למשרד הפנים ולהחליף את השם הפרטי שלי ל"צנצנת".

"זו" רק דוגמה אחת. "עיר מקלט" משובצת בכאלה לאורכה ולרוחבה, ולהאזין לעברית שלה עושה לרגעים חררה. וזה מעיב לא פעם על הקונספירציות החביבות שרקח ליעד שהם בדמיונו. הרי אסור להפריע לצופה שאומר לעצמו, מסחר בנשק? מנוולים. לך תדע, יחשוב הצופה בהבזק של רגע חכם, אולי גם לבורונדי המנוולים מכרו צוללות. ואולי גם יאמר לעצמו אותו צופה חכם, היי, הפליטים שם יש להם שתי ידיים ושתי רגליים, ולך תדע, אולי יש להם גם נשמה. גם לב. ואולי הגיע הזמן שסוף־סוף, סוף כל סוף נפסיק לשבור להם אותו וניתן להם לחיות?