רומי נסט הודחה אמש מבית האח הגדול. בתקופה שהייתה שם, ניסתה לדבר אלינו באמצעות הבגדים הלא קונבנציאליים שלבשה מדי יום, אך זה לא הספיק. אחרי 11 עונות, הגיע הזמן שמי שנכנס לאח הגדול צריך להבין שהוא בא להשמיע ולא רק להראות.
לירן, סיכם את הפרק של אתמול בכמה מילים: נוצר פה סיפור מאין סיפור. ממש כמו בכל טלנובלה שמכבדת את עצמה. טלנובלות לרוב משעשעות בעיקר כאשר הדמויות משחקות את תפקידן בדרמטיות קיצונית. עדי לאון הוא כמו האימא של פארוק בסדרה "כלה מאיסטנבול" , שמערבבת את כולם ומושכת בחוטים, אלא שההבדל ביניהם הוא שהיא לוקחת את העניינים יותר מדי ברצינות, ואילו עדי מכוון את העלילה במבט משועשע ומבודח. "תראו כמה שהשתניתי. רציתי להגיד לנרי שיש לה שיער לבן שהיא צריכה לצבוע כי אני הרי רק אומר את האמת, אבל התאפקתי כי לא רציתי להעליב אותה". אפילו את נרי הוא מצליח לבלבל בסתירות שבאופיו ובמגוון מסכות המלאך-שטן שהוא שם על פניו, עד שלבסוף היא מנסה לשכנע אותו שהיא שמה אותו להדחה כי הייתה בטוחה שהוא לא יודח, ולא חלילה בגלל שהיא חושבת שיש לו דעות חשוכות.
הוא מצחיק גם כאשר הוא לא פוצה פה ויושב לו שם בחצר לבדו עם פיג'מת הליצן שלו וארשת של הומלס מסכן. גם אחרי שנענש ושנאלץ להידחק לתוך קרוואן צפוף ולבלות שם את ימיו, הוא לא מאבד לרגע את ניצוץ השובבות וממשיך משם להפעיל את כולם ולהניע את העלילה. הם עולים אליו לרגל אל "חכם חנוכה" כפי שעדן כינתה אותו, והוא יברך אותם, יעודד וייתן עצות לחיים, ולא מתוך רצינות תהומית, אלא עם קריצה והומור. בינינו? כמה אפשר לשמוע שם את המתחסדים הצדקניים למיניהם שקוראים לצדק חברתי ופוליטי? יש לנו אותם בשפע במציאות, ובסופו של יום, זאת בעיקר תוכנית בידור, ואם עדי ליאון לא היה, היינו צריכים להמציא אותו.
כמעט פרק שלם אתמול הסתובב סביב המשולש הרומנטי לירן, עדן ונטלי. מי שהיה אחראי לכל הבלגן סביבם היה עדי, שזקר זרדים לכל המדורות שראה סביבו. חבל שהאח הגדול, רועי עוז שמו, כפוי טובה, שכאשר יש לו דמות המספקת לו חומרים למלא פרקים שלמים, במקום להציג גם את הצדדים הטובים של אותה דמות, הוא תמיד מציג אותו כרשע האולטימטיבי. אילו עדי היה יודע שכך הוא מוצג, אני לא בטוחה שהוא היה כל כך מתאמץ להכניס עניין. אין ספק שבלעדיו השעמום היה חוגג. אסף, באחד מאותם רגעי הארה שלו כאשר הוא נהיה מהורהר, אמר על עדי בחיבה: "הוא יושב פה על כמה תפקידים, הוא גם הרשע וגם האמן, איך זה יכול להיות?". אז במקום להעריך, האח הגדול ינצל את ריבוי התפקידים שעדי לקח על עצמו, ובסוף ישליך אותו בעריכה מגמתית שמשפיעה על הצופה התמים, בעיקר כאשר ברקע מתנגנת לה מנגינה לא נעימה בכל פעם שעדי מופיע.
קרנו של אסף עולה בעיניי יותר מיום ליום. הוא האור של הבית וראוי להיות בגמר. הוא זך וטהור ואין בו שנאה או טינה גם כלפי אלה שפוגעים בו. הוא רגיש וסנטימנטלי ותמיד מפתיע עם אמירה כזאת או אחרת למרות שהוא לא מן הדברנים הגדולים. בעונה זו שהיא בפירוש עונת הקלישאות שנשמעות בשפע, ביחד עם סיסמאות נדושות ריקות מתוכן כי אין שום כוונה אמיתית מאחוריהן, על ידי דיירים שחושבים שהם המציאו את הגלגל, אין משפט יפה יותר ממה שאמר אסף לעדי לאון ברגע של אמת. "כשאתה התנצלת בפני הדיירים, זה אומר שאתה גם יכול להיות פגיע, ואני התחברתי לזה יותר אפילו מהצחוקים שאתה עושה". בסיטואציה אחרת שלא הוזכרה אמש בפרק, הוא יגיד לזיני שאין חוויה טובה יותר מאשר להתרגש מול נוף יפהפה כשלצידך עומדת האישה שאתה אוהב. אסף יודע לפרוט על נימי הרגש והוא בעל תובנות נטולי רוע וזיוף.
בניגוד לעדי יש שני רעים אמיתיים בבית, נרי שמאבדת גובה. היא קוראת לאנשים סתומים ומטומטמים (רק מאחורי גבם, חלילה לא בפניהם) כי היא חושבת שהיא חכמה ואינטליגנטית יותר מכולם, והיא רצה מדי פעם לספר לחבר'ה מה היא או הוא אמרו, ולקינוח עוד מוסיפה חיקוי מזלזל של אופן דיבורם. גם אורי גרוס מצטרף לחגיגת הרוע הזאת בשמחה רבה (אוי, כמה הוא התאכזב שאת עדי הדיירים לא שמו להדחה) וכאשר אני צופה בהם, אני רואה מיד לנגד עיניי את סטטלר ווולדורף, זוג הקשישים הזעפנים שיושבים ביציע ומעירים הערות ציניות כלפי שאר המשתתפים בסדרת הטלוויזיה: "החבובות".
