רובכם לא שמעתם בוודאי עד היום על עינת שיר אקר, אבל על התוכניות שבהן היא משמשת כתסריטאית ראשית - בטוח שמעתם. אולי אפילו ראיתם: בעברה ב"קשת" הייתה בין היתר עבדה בעונות התוכנית "האח הגדול", ו"כוכב נולד" בגלגוליו השונים, והיא מספרת כי היא זו שהמציאה את השם "הכוכב הבא".
אבל אחרי שהמצלמות כבות, שיר אקר היא בעצם רוקרית בנשמתה, שב־2007 הוציאה אלבום בכורה בשם "לה לה לנד". מאז היא חוזרת מדי פעם לבדוק את השטח. ב־2016 יצאו שלושה שירים חדשים שלה, בהפקה מוזיקלית של דניאל סולומון. עכשיו היא בדרך לאלבום חדש, "ניתוח לב פתוח", תחת שרביטו של המפיק המוזיקלי דורון פלסקוב.
הסנונית הראשונה מתוכו היא "בוקר טוב, תל אביב", שיצא לאחרונה ומככב בפסקול של עונת "האח הגדול". "היה ברור לי שמוזיקה היא הכיוון שלי כבר מילדות", מספרת שיר אקר. "בגיל 11 כבר התפלחתי ל'רוקסן'. בהמשך כתבתי שירים על הקירות, במחברות ובכל הזדמנות אפשרית. אפילו הוצאתי ספר שירים בתיכון, ולאחר מכן שירתי בלהקת הנ"מ. אחרי הצבא החלטתי ללמוד קופירייטינג בשביל לממן את עצמי. עברתי לתל אביב והתקבלתי למשרד הפרסום הכי גדול באותה התקופה, אדלר חומסקי & ורשבסקי. קיבלתי על עצמי את קמפיין הבחירות של אריק שרון".
"דרך העבודה הזו הכרתי מוזיקאים כמו עופר מאירי, בועז וולף וניר אברבוך, שכתבו מוזיקה לפרסומות. השמעתי להם את החומרים שלי וניר נדלק עליהם, והחליט להפיק מוזיקלית את האלבום הראשון שלי, שניגנו בו, בין השאר, סטיבן ווילסון, פיטר רוט ואורן לוטנברג. הלכתי לפי הספר. הקמתי הרכב בשם 'הכוכבים', סגרתי הופעות, חתמתי ב'הליקון' והוצאתי את האלבום דרך 'נענע דיסק'".
ומה קרה?
"האלבום יצא והייתי בטוחה שזה יתפוצץ, אבל זה לא קרה. האינטרנט היה אז בחיתוליו והכל עבר דרך הרדיו. השמיעו כמה שירים וזהו. כאילו זרקו את הנשמה שלי עם עבודה של חמש שנים לפח. הייתי גמורה, וזה ממש לא אופייני לי. אמרתי לעצמי: 'אוקיי, ניסית, נכשלת, יאללה, נקסט'. נוסף על כך, פתאום הצלחתי יותר דווקא כקופירייטרית, כולל פרסים שקיבלתי, אז באופן טבעי התמקדתי בזה, למרות שהמוזיקה עדיין בערה בי".
איך הגעת לעולם הטלוויזיה?
"בעולם הפרסום עובדים בשעות לא שעות, וכדי שאיכשהו כן יהיו לי חיים, עשיתי את המעבר הזה למחלקת הפרומו. בשלב מסוים הפכתי לאמא ואז כבר חשבתי שסיימתי את הרומן שלי עם המוזיקה, אבל זה לא יכול לעזוב אותי, גם אם הייתי רוצה. זאת המהות שלי".
"רציתי למות"
הטריגר שתפס את שיר אקר היה אחת מהופעות האיחוד של "החברים של נטאשה", שבעקבותיה שיר אקר החליטה שהיא רוצה שארקדי דוכין יפיק מוזיקלית את אלבומה השני. "הוזהרתי שהוא כבר לא עובד בכלל על אלבומים של אחרים, אבל הפכתי את העולם כדי להגיע אליו", היא מספרת. "איכשהו, דרך סימה אשתו - שגם אותי הקסימה - הצלחתי. לקח לי עוד חצי שנה עד שהתנענו תהליך עבודה והתחלנו לעבור על הטקסטים שהראיתי לו".
דוכין התלהב בעיקר מ"בוקר טוב, תל אביב" בגרסתו הראשונית, וביקש שתגנוז את שאר שיריה. הוא אמר לה שאם היא יודעת לכתוב ככה, שתכתוב רק ככה. "רציתי למות באותו הרגע, אבל אין ספק שהוא צדק", היא מודה. "יתר השירים היו נהדרים לדעתי, אבל איפשהו הרגשתי שהסתתרתי שם. קיבלתי מארקדי את הבום בראש שהייתי צריכה, וישבתי לכתוב שירים חדשים. לטוב או לרע, יאהבו או לא, העיקר שאהיה שלמה עם עצמי".
ב"בוקר טוב, תל אביב" את כותבת על בדידות, על כאב ועל הדחקה. הפזמון הוא: "בעיר בלי הפסקה, הפסקנו לאהוב". מאיפה זה הגיע?
"זה הגיע מתוכי ותוך כדי התבוננות של מה שקורה מסביב. לא מזמן, אחרי זוגיות של שבע שנים ושני ילדים, חזרתי לחיי הרווקות. התחלתי להבין שהעולם השתנה, וכולם בחוץ נמצאים בסופרמרקט של בילויים, מחפשים אהבה באפליקציות, ובתכל'ס הולכים לישון לבד. הרגשתי צורך עמוק להדליק אור אדום ולהגיד: 'בוקר טוב, תל אביב. התעוררי'".
בשיר החדש שלך את מדברת הרבה על "מסכים".
"במהלך עשר שנותיי בטלוויזיה, עברו לנגד עיניי כמעט כל הטאלנטים האפשריים. ביימתי אותם, כתבתי להם וראיתי אותם חשופים. בסופו של דבר, התובנה היא כמו הקלישאה: 'לא כל הנוצץ - סלב'. יש לפרסום מחיר, ודווקא מה שקורה מאחורי המסך יותר עמוק ומעניין, והוא לרוב הפוך לחלוטין ממה שרואים בטלוויזיה. הכוונה בעיקר לתוכניות הריאליטי שאני עובדת בהן, שאיתן יש לי יחסי שנאה־אהבה".
איך זה מתחבר אלייך? לכאורה זה רחוק ממך.
"קודם כל, בוא נפריד: יש את ריאליטי השירה, או הבישול, שמבוססים על כישרון נטו, ויש את 'האח הגדול', שהוא ניסוי חברתי על בסיס חשיפה ורצון להתפרסם. 'האח הגדול' בעונה הנוכחית הוא קצת שונה, כי יש לדעתי באמת דיון מעמיק בין האנשים יותר מבעבר. זו מראה של המציאות, אומנם מעט קיצונית, שלא כולם אוהבים לראות".
היית נכנסת לדבר כזה?
"מה, אתה נורמלי? קודם כל, לא הייתי הולכת על משהו רק למען הפרסום. מעבר לכך שקשה לי לחשוב על לחיות תקופה ארוכה במקום סגור, בלי המוזיקה והפסנתר שלי. חוץ מזה, אני גם קלסטרופובית, ומדובר בבית די קטן, לעומת איך שהוא משתקף בטלוויזיה, שלא לדבר על כך שלא הייתי מסוגלת לעזוב את הילדים שלי לפרק זמן כזה".
ומה לגבי תוכניות אחרות?
"אגלה לך סוד: לא היה ריאליטי שלא פנו אלי ממנו וביקשו שאבוא, אבל כמה שזה קרוב אלי, מדובר בסוג של תהום שלא אחצה. בהחלט מדובר בשירות אדיר לכל מי שרוצה חשיפה לקול שלו, אבל יש בזה משהו מתעתע. אני מאמינה בדרך הקשה והישנה של לחרוש את הארץ בהופעות. במוזיקה אי אפשר לרמות. חייבים לעבור תהליך כדי להגיע לדבר האמיתי. תראה, אני לא ממהרת כרגע לסגור הופעה בטיימס סקוור, אבל אם מישהו ישמע את אחד השירים שלי וירגיש פחות בודד, עשיתי את שלי".