מזעזע. זעזוע עמוק היא התחושה הראשונית והחזקה ביותר שצפה לנוכח סיפורה של ליבי ליבנה, הדמות המרכזית בפרק הראשון של בעונה החדשה של "אבודים". ליבי חיה ברוסיה עד גיל 6, על פי העדויות עם הורים אלכוהוליסטים, אמא בזנות וגבר שפגע בה מינית, עד שהוצאה מביתה על ידי הרשויות ואומצה על ידי אשה ישראלית. ליבי מספרת את סיפורה בפנים חתומות, זיכרונותיה נעולים ב"תיבה שחורה", כמדווחת על סיפורה של מישהי אחרת. לטיפול בסיפור שכזה דורש רמות גבוהות במיוחד של רגישות.
צופית גרנט מתווה את הסיפור בעדינות נוקבת, מחזיקה את ליבי בת ה-18, אמה המאמצת שאיבדה את בנה, אחותה המתגוררת בארה"ב ומנהלת איתה שיחות סקייפ. העיתונאית המנוסה מקלפת את שכבות ההגנה של גיבורת הסיפור, בעדינות אך גם מבלי להשאיר שאלות שלא נענו. יד ביד צועדת גרנט יחד עם ליבי שמבקשת לפגוש את אתה ולבין מה קרה לה בשנים הראשונות של חייה, הסיפור שכאילו מספר את עצמו, נחשף דרך עבודת בילוש מרשימה של צוות ההפקה שמחפש את גיבורי הסיפור ברחובות.
ליבי בת ה-18, ממשיכה להתייחס לסיפור חיי ממרחק מסויים, גם כשהיא מגיעה לעיר הולדתה במסעה למצוא את אמה. הדרך מובילה את גרנט, ליבי ואמה המאמצת לפגישה עם אביה הביולוגי, שנכנס לכלא כשהייתה בת 3 ואיבד כל קשר איתה. מה שמוביל את ליבי להבין כי התקיפה שעברה התרחשה מאוחר יותר, על ידי אחד הגברים שהיה עם אמה הביולוגית. הפרק הראשון מסתיים שם, אחרי הפגישה המטלטלת, ולפני המשך המסע אחר האם.
מסע החיפושים אחרי הוריה הביולוגיים של ליבי עובר דרך גיהנום של אלכוהוליסטים מחוסרי בית במחוזות מרוחקים של רוסיה, לא מן המקומות שמגיעים לתודעה של הצופה הישראלי. המראות הקשים במיוחד שלא מקבלים אור טלוויזיה המקומית, הם בדיוק המקום בו נמצאת החוזקה השנייה של "אבודים", מעבר לסיפור האישי המרגש.
הרחובות המלוכלכים, בפינות בהן מתגוררים חסרי הבית במחוז נידח ברוסיה, ממש כמו שכונות העוני של מרוקו בסיפורה של מרי, גיבורת הפרק הראשון של העונה הקודמת, שילדיה נלקחו ממנה, מספקים משהו כל כך שונה ממה שהפריים-טיים הישראלי מורכב ממנו. לפעמים יש סיפורים שרק מחכים שיספרו אותם, בלי להמציא דבר. בעידן בו מיטב המוחות של הטלוויזיה הישראלית ממציאים ערים עתידניות עם רובוטים מחוסרי ידיים, צופית גרנט רק מפנה את המצלמה אל מחוזות מטלטלים ומרתקים הרבה יותר, שרק מבטה של העדשה חושף סיפורים מהמציאות - חזקים הרבה יותר מכל המצאה של יורם זק.
