כשרותם סלע כתבה את מה שכתבה באינסטגרם, התגובה האינסטינקטיבית שלי הייתה ציניות. שלא לומר זלזול. מה שעבר לי בראש היה משהו כמו - מה, עכשיו כל דוגמנית או מגישת טלוויזיה חמודה נהיית הוגת דעות? שלא לדבר על הביטוי "מדינת כל אזרחיה" שהיא שרבבה לטקסט, אני מניח עד עכשיו שעשתה זאת בלי להבין עד הסוף את משמעותו העמוקה, שגרם לי לתפוס עליה תחת ולמהר לתקן אותה. כשבהמשך הצטרפו אליה גם גל גדות ושלומית מלכה, הציניות שלי רק התעצמה. קל מאוד לראות את גל האמירות האלה, כמו "האחריות לזרוע אור ותקווה לעתיד טוב יותר לילדים שלנו היא עלינו" (גדות), או "מה יותר מסמל את החינוך היהודי מדרך ארץ קדמה לתורה?" (מלכה) כקלישאות ניו אייג'יות אופנתיות, שמהוות בסך הכל טרנד של רגע - נקרא לו "הסלב הדעתן".
עוד מעט, כדרכם של טרנדים, גם זה יתנדף, לטובת הצילומים הבאים מהחופשה המשותפת של כולם במלדיביים. ואפשר להפליג עוד ועוד במקורות הציניות שמעוררות האמירות האלה. מה יודעות הנשים הצעירות והסופר מצליחות - ומן הסתם גם הדי מנותקות האלה - על החיים האמיתיים. או על המורכבות האמיתית של הסיטואציה (ביחס לערביי ישראל, למשל). שלא לדבר על העובדה שבחוגים רבים - בייחוד באזורי התרבות והבידור - התבטאויות מהסוג הזה מעניקות להן נקודות, ומשוות להן דימוי יותר "רציני" או "אמיץ". בקיצור, יש מספיק סיבות לעקם את הפרצוף למשמע הדברים של סלע וחברותיה. ופרצופי אכן התעקם. שלא לומר, התכרכם.
אבל אז הגיעה מירי מסיקה, ונתנה לי סטירה הגונה. הפוסט הארוך שכתבה, ובו התייחסה למתקפה של אנשי ימין ובראשם יאיר נתניהו על רותם סלע, היה פשוט נכון, מדויק ולגמרי במקום. "לא ייתכן מצב שבו כל אדם שאומר משהו שלא מתיישב עם הדעה הרווחת, מקבל איומים על חייו", כתבה הזמרת, "תגובות אלימות ומכוערות ואין אף מנהיג מהימין אף לא אחד! שמגנה את התגובות, שמרגיע ואומר (לדוגמה) שלמרות שהוא לא מסכים עם הדברים שנאמרו (מצד רותם סלע, לדוגמה) הוא מגנה כל תגובה אלימה ומתלהמת. שלמרות שהוא לא מסכים עם מה שנאמר, הוא מברך על האפשרות לנהל דיון, שזה בסדר ואף רצוי שאזרחים יביעו דעות מגוונות שאחרת איך נתקיים כמדינה דמוקרטית?".
מילים חשובות, שאני מקווה שמרבית הישראלים יסכימו איתן, בלי קשר לשאלות של ימין ושמאל. מה עוד שבמקרה של מסיקה קשה יותר להיות ציני. היא בן אדם עממי, מחוברת לכל השכבות של הישראליות, חיה היטב בין אביב גפן ואייל גולן ובאופן כללי - טיפוס מאוד אמיתי, שרגיל להגיד את אשר על לבו גם אם הוא לא תמיד פוליטיקלי קורקט.
לכן התרגשתי מהדברים שלה, והם גם גרמו לי לחשוב מחדש על האמירות של קודמותיה, ולהכות על חטא. בישראל 2019, כל סוג של מתיחת ביקורת על השלטון הקיים, ובייחוד על משפחת נתניהו, עלול לעלות לך - כאומן, כמגיש טלוויזיה, כדמות ציבורית בכלל - ביוקר. בייחוד אם אתה בלב המיינסטרים. הרבה יותר קל להיות אומן שמאלני מיוסר, שגם ככה לא נהנה מהצלחה מסחרית גדולה, ולשחרר אמירות נוקבות כנגד הממסד. הרי גם ככה אין לך כמעט מה להפסיד. סלע, מלכה וגדות הן נשים פופולריות מאוד, ואמירות כאלה עלולות לפגוע בהן. להרחיק מהן קהלים משמעותיים, אולי אפילו למנוע קמפיינים עתידיים. ולכן הן אמיצות וראויות להערכה (גם מצד מי שלא מסכים לדעותיהן).
כשאני מנסה קצת לפשפש בעצמי, אני מבין שגדלתי בעולם שבו הביקורת הייתה מותרת רק ל"הוגי דעות", בנוסח עמוס עוז, הלל מיטלפונקט או מקסימום שלום חנוך. הווה אומר - גברים (מודה, יצאתי שוביניסט), שמייצגים תרבות "גבוהה". אבל אולי, הלוואי, דווקא כוכבות בידור צעירות, שזוכות לאהדה רחבה בציבור, יוכלו להשפיע הרבה יותר. גם אם האמירות שלהן לא תמיד מלוטשות, או זרועות בקלישאות. אחרי הכל, מה הן כבר מבקשות? תנו לנהל דיון נורמלי בארץ הזו, בלי שמיד יתנפלו עליכם.