בדומה להתרסקות החללית "בראשית", גם במקרה של הריאליטי "2025" מדובר בהישג גדול, שנוי במחלוקת, מלא בכוונות טובות מרחיקות לכת, שעוד עשוי להוליד "2025 - 2" ולו בכדי לנסות ולהחזיר את ההשקעה.
כשהתוכנית עלתה, העליתי סטטוס נלהב ותומך בפייבוריט שלי (עוד נגיע אליו), וקיבלתי תגובות משתוממות: "את הצופה של התוכנית"? הייתי משוכנעת ש-2025 תרסק את "האח", אך אני מודה שככל שחלף הזמן התקשיתי למצוא עם מי להחליף דעות על המתמודדים. הפורמט חכם ומנצל שני מרכיבים מהותיים הצרובים בדנ"א האנושי: כסף מול חברות, כשרק "ג'ינגול" ביניהם יביא אותך לגמר הנכסף.
מה השתבש? ראשית ההתעקשות לעלות מול ה"אח הגדול VIP". המניעים האישיים מובנים, כי הרי מי (לא) מכיר את האיש שבקיר, הלא הוא "האח הגדול" המקורי? כמו אב היוצא נגד בנו, עצמו ובשרו - ה"ראש בראש" יצר מצב לא תקין שמנע מ"נאמני האח" יכולת לתת הזדמנות אמיתית לפורמט החדש ולהתחבר. מסדרה חדשנית המשדרת במלוא התנופה בכל ראשון, שני, שלישי וחמישי, 2025 איבדה גובה עד ל(כמעט) התרסקות. השידורים צומצמו ליומיים - מחצית מהתכנון המקורי. יורם זק גאון, אך הכול עניין של טיימינג בחיים. היה נבון יותר להמתין לסיום "האח" (שלא היה מוצלח במיוחד), לפרוץ אחריו וליהנות מה"ואקום" שהעדרו יוצר.
עוד טעויות אומללות הן סגירת הערוץ החי וחיוב בתשלום לפני שהקהל נקשר מספיק לדמויות וחש מחויב לגורלן, האתר שעדכן עד 4 בבוקר הדרדר לעד חצות ולעיתים למטה מכך, שידורים שארכו בממוצע רק שעה ברוטו גרמו למצב שעד שכבר קורה משהו מעניין - נגמר הזמן. מצמצת - פספסת. ולקינוח, הפחד המשתק להידמות ל"אח" ולהיתבע, חשש שגרם להזדמנויות רבות להצתת רייטינג לגווע בשקט בחשיכה.
וחבל, כי הליהוק (ברובו) מצוין, ולכל אחד משישיית הגמר יש סיבות לזכות/להפסיד: סיגל המצחיקה והעאלק-קשוחה שמתעקשת שהודיה היא אחותה (שמישהו יסביר לה שאחיות לא נוהגות לעשות אחת לשניה 'היקי' בצוואר), הודיה החושנית ומלאת הסטייל, האיט-גירל החדשה שהקפידה לא להסתכסך עם איש גם כשזה ממש התבקש, נטע היפה והבוכייה (אני בחורה רגישה שבוכה ממניפולציות בפרסומות, אבל נטע כמקבילה לממטרה אנושית - ניצחה אותי) שחסכה פרוטה לפרוטה תוך שהיא מצילה את מי שחלש מספיק כדי להיות אסיר תודה ולהוריש לה את כספו בהמשך.
דניאל הגיי המצחיק, הרגיש, המוכשר והכל כך חסר ביטחון עד שאינו יודע לזהות ולהיות נאמן למי שא(ו)הב אותו באמת, דומיניק, נרקומן לשעבר שהפך למפקד בצה"ל - נשמה טובה אך מתישה שלא שוכחת להתקרבן ולבכות על מר גורלה בכל שעה עגולה.
ולבסוף, הפייבוריט שלי: דודו קובי, דמות עגולה, מורכבת ומלאת ניגודים: חתיך הורס שלפעמים קופץ לו הפיוז, גיי שהוא גם "גבר גבר" מחוספס וגם נפש עדינה שלא מתביישת לדמוע באותנטיות, במיוחד כשמדובר בילדיו ואהוביו. חבר אמת ויריב ראוי, מחייה השפה המרוקאית, חכם בצורה מבהילה, אסטרטג מחונן שרואה את כל צעדי המשחק וקורא את המפה עוד לפני שזו נפרשה על השולחן (קודקודי קשת - זה הזמן לשכור את שירותיו לעונה הבאה, אם נפשכם חפצה בשדרוג המשחק). אומר הכול בפנים, אך גם מגלה חמלה, מצטער ומבקש סליחה כשצריך, עם כוונה מלאה. יאמרו שהוא בריון, אך זה גורלו של מי שניחן בחזות גברית חזקה ומתעתעת המאיימת למחוק כל סממן אחר באישיותו. והוא בכלל: "מסתכל במראה ורואה בייבי פייס". אני (ועוד שכמותי) רואים לב גדול, והוא הזוכה שלי. מי שלכם?
