אפשר כבר להניח את הכתר על ראשה של אריה? הפרק השלישי של העונה האחרונה של משחקי הכס, שלמעשה מסמל את סיום המחצית הראשונה של העונה, היה ללא ספק הפרק הכי טוב של משחקי הכס שראינו העונה. אני לא מדבר רק על סצנות הקרב המרהיבות, ה-CGI המתוגבר והמתח שסופסוף מומש מבחינת הסיפור (נו, מי כבר עומד למות?), אלא בעיקר על כך שהוא מפעיל את כל המלכודות שנשתלו על ידי היוצרים והתסריטאים עמוק בעונות הראשונות, וכל פרט מידע על יחסי הכוחות בין הדמויות הוא שימושי בבחינה מעמיקה של אי אילו מהסצנות.
למה אני מתכוון במלכודות? ובכן, כל האוכלוסייה התמימה שלא יכלה לתרום את מנת חלקה לקרב מול צבא הזומבים התגודדה לה ב"קריפט" - הקברים התת קרקעיים, שם מונחים כל אנשי שושלת סטארק ואנשי ווינטרפל המכובדים בתוך הקירות (כמו בבית עלמין ירקון מודרני) שנמצאים מתחת לעיר. לאורך כל העונות הקודמות, אנו יודעים שזה למעשה המקום הכי מוגן, כי הוא מתחת לאדמה, ושום דבר רע לא הולך לקרות שם. ופה בדיוק נמדדת הקיצוניות של הפרק. נסו להיזכר איך נראו הפנים שלכם כשראיתם את השלדים שולחים ידיים החוצה מהקברים ומאיימים להרוג את כל חסרי ההגנה מתחת לאדמה?
זה היה רק אחד מרגעי השיא, כשהגדול ביניהם הוא סוף הפרק שהשאיר את כולנו פעורי פה או אפילו קופצים מהתרגשות על הספה. ליווינו את אריה מתחילת הקרבות, כשהיא מפצירה באחותה הגדולה סנסה ללכת לתפוס מחסה בקריפט. לאורך הקרבות, תחושת ההפסד הייתה כמעט ודאית, כשכל אחת מהדמויות הראשיות נמצאה מוקפת בזומבים רצחניים (חלקם דות'ראקים לשעבר, שאני חייב להוסיף שזה לא מפתיע שהם נשלחו ראשונים), ובמבט מתאמץ למדי בין כל שרידי האפר והעשן שנותרו מההפצצות הבלתי נגמרות של חיל אוויר הדרקוני בניצוח האחים טארגריין (זה קטע עכשיו, תתרגלו), היה כמעט בלתי אפשרי לזהות מי מת ומי שרד את הקרב. אריה נקלעה למצב סבוך בספרייה, וכבר מצאתי את עצמי תופס את הראש ושואל איפה כל האימונים המפרכים שהיא עברה עם הבלונדה בעונה 6?
אבל אז, אחרי שעבר התקף PTSD קצר באמצע הקרבות, קלגיין הגיע לחלץ את הילדה שפעם חלמה לשים לו סוף. הנה עוד פרט מידע כל כך עמוק ושורשי בסדרה שמגיע להפתיע ברגעים הקריטיים האלה - מערכת היחסים הבלתי אפשרית בין הסטארקית הצעירה לכלב הציד. למעשה, מה שהוציא את קלגיין מהפניקה הוא המראה של אריה ה(כבר לא כל כך) קטנה במצוקה. אני לא חושב שיש מרגש מזה, ולצופי הסדרה המשוחדים - מוצדק מזה.
אחרי שאנחנו נפרדים מסצנות הקרב של אריה, כשהיא מצליחה לחמוק בשן ועין מכל מה שקורה, בתוך ווינטרפל, אנחנו עדים לעוד מערכת יחסים שזוכה לקבל פוקוס, כשהמוות מעבר לפינה. ת'יאון מגן בגופו על בראן, לאחר שמלך הלילה, שסיים להחיות את שאר המתים ולהקיף את ג'ון סנואו וח'אליסי באינסוף זומבים, בא לדרוש את מבוקשו שהוא כמובן מנסה למחוק כל זיכרון אנושי שמאוחסן אצל בראן בראש, ולהשמיד את האנושות. ברגעים האלו נכונה התחושה שבאמת הכל אבוד - גרייג'וי מת בהינף יד, ח'אליסי וג'ון סנואו מוקפים, איבדנו את ג'ורה במוות אכזרי במיוחד וקורע לב, ודווקא שם במהלך חד אריה עושה את שלה ושמה סוף למלך הלילה, שכמו עם המכשפה ב"קוסם מארץ עוץ" - כל מי שתחת כישופו מת גם הוא. מה אומרים למלך המוות? לא היום.
אני כמובן משתדל מאוד לשכוח את הסצנה עם הענק הזומבי עם ליאנה מורמונט, שבמקום מסוים שמה את המוטיב העיקרי של הפרק וגם את המסר הכללי של הסדרה - בקרב של קטן מול גדול, גבר מול אישה, חי מול מת, כל אחד יכול לנצח - אבל מה זה משנה? כולם מתים בסוף.
אז מה יקרה בפרקים הבאים?
אולי סופסוף נזכה לראות מה קורה עם סרסיי, האחים טרגאריין ישבו למו"מ לגבי מי מהם הולך לשבת על הכיסא הממש לא נוח הזה, כנראה ג'יימי או טיריון ימותו, וכנראה שאריה לא תהרוג את סרסיי, כי כמה קרדיט אפשר לתת לילדה אחת. תולעת אפורה ומיסאנדיי יעברו לחוף השנהב ואז אולי העונה הזאת תגמר טוב. בינתיים זו רק תקווה.