בפרק אמש אחרי 30 דקות בלבד, קפץ במאי התוכנית במעבר חד וחותך, ממה שקורה על האי, למה שקורה בווילת המודחים, ובמשך שעה ארוכה קיבלנו את תורג'מן מתשאל את אסף שהודח לפני בערך יובל, על רגשותיו והרהוריו, טיול בשוק המקומי, ושיעור בהכנת סושי, לשמחת שלושת המושבעים, אסף ושתי הקולגות ג'וזי ואייל.
את מי מעניין מה קורה בווילת המודחים? ככה פתאום, באמצע החיים ומשום מקום, כשאתה כוסס ציפורניים לקראת ההדחה האפשרית של מלכת הג'ונגל שמחה גוואטה, אתה עובר במנהרת הזמן לתקופה אחרת ולהדחה של אסף וכל מה שעבר עליו מאותו רגע. זה כאילו שפתאום באה המלצרית, ולוקחת ממך את הצלחת, ממש באמצע הביס הכי מענג. או כאילו שמישהו פתאום החליט לסגור את השאלטר, באמצע כל האקשן על האי.
בתחרות כמו הישרדות, ברגע שהודחת, אתה כבר לא מעניין ודי מהר נשכח. אפילו המנצח של העונה, לאחר תקופה מסוימת, נשכח ונעלם אי שם בין הסלבריטאים שהולכים ומתרבים בגלל אינפלציית הריאליטי שפקדה אותנו בשנים האחרונות. אז למה להזכיר לי שאסף היה המודח האחרון ולתאר לי איך עבר עליו היום הראשון בווילת האנשים הנקיים והשבעים, כאילו הוא חווה איזושהיא חוויה חוץ גופית, כאשר בעצם הוא חש בדיוק מה שחש כל מודח אחר: מתוסכל ופגוע. אז אמנם אסף אשתר, העניק לנו אתמול כמה רגעי חסד כאשר הרשים אותנו בעברית התקנית שלו ובכשרון המיוחד ליצור משחקי מילים, ואף תיזז ורקד ליד בריכת המים בדרך שלא הייתה מביישת רקדן סלסה מדופלם, אך מעבר לזה, כל פרק שמשודר על ווילת המודחים רק מקלקל את ההצגה על האי.
חוץ מזה, גם כך, העונה הנוכחית נמתחת כמו מסטיק בזוקה, למה למשוך אותה עוד יותר עם דברים לא רלוונטים? ממילא, המודחים משחקים אותה כאילו הכול סבבה והם נורא שמחים להיות בווילה וסוף סוף לשבת לשולחן מלא מטעמים ולהשביע את רעבונם, כאשר כולנו יודעים שהם היו מעדיפים להמשיך ולרעוב ובלבד להישאר בתחרות. ווילת המודחים לא מעניינת בעליל, לא נחוצה לצורך העלילה (ממש כמו שמדונה הייתה מיותרת באירוויזיון), וכל הברבורציה שמתנהלת שם, עם או בלי הנחייתו של תורג'מן, מיותרת לחלוטין. אלא אם כן, לתורג'מן היה צורך חזק לסגור מעגל עם אותה עונה שממנה הודח בעצמו בשלב מסוים, ומישהו בהפקה מצא לו בדיוק את הנישה המתאימה לעשות חשבון נפש עם עצמו. אבל למה להפיל את השעמום הזה עלינו? מה אנחנו אשמים?
אז מהמעט ששודר אתמול על מה שקרה באי וממה שנרמז, אותה אירה, האאוטסיידרית שכביכול לא יודעת לפגוע בזבוב ואין לה בריתות, הולכת לשבש לכולם את התוכניות. בסוף היא עוד תציל את גואטה מהדחה, והאחרונה רק תגדל ותתעצם, ואם האף שלה הגיע עד היום לצמרת עץ הקוקוס הקרוב (בגלל חטא היוהרה שדבק בה לאחרונה), הפעם הוא יגיע עד השמיים, והיא תשלוט באי ביד חזקה, ואם יום אחד היא לא תקבל שריון באחד המקומות הראשונים בליכוד, אז אל תקראו לי מיקי.
מה שמפליא בכל הסיפור הזה, שכולם משקשקים ממנה כאילו היא הייתה אחד הדרקונים רושפי האש של דאינריז ממשחקי הכס. וממי הם מפחדים? ממישהי שמתקשה ברוב המשימות הפיזיות ולא משנה כמה פעמים תגיד "יא ראבי".
ואם גואטה תנצח, אולי כדאי לא להטעות יותר את הצופים, כי "הישרדות" זה לא, אלא משחק חברתי שכלי גרידא. בשביל זה, לא צריך לנסוע כל כך רחוק. אפשר גם לשבת מסביב לשולחן באיזושהי מסעדת יוקרה בת"א, ולהמציא משחק פוליטי מרתק.