בליל שישי, אחרי המנה העיקרית של החדשות, מגיע, בדרך כלל בסוף מהדורת אולפן שישי, הקינוח בדמות כתבת צבע של יגאל מוסקו. מוסקו בשבילכם, מספר הסיפורים של "אולפן שישי" (12), מפציע מהמסך עם פיסות מציאות הזויות שנתלשו מהנרטיב הישראלי, ובזכות מבטו הייחודי וקולו המתנגן, הופכות לשירה טלוויזיונית.
יגאל מוסקו (54), באר־שבעי שנחת בירושלים בתחילת שנות ה־90 כדי ללמוד סוציולוגיה ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית, פצח במקביל בקריירה עיתונאית במקומון הירושלמי "כל העיר". משם המשיך ל"יומן" בערוץ 1, כתב במוסף "7 ימים", היה כתב במשך שבע שנים ב"עובדה", וזה שמונה שנים כתב צבע ב"אולפן שישי".
מאז ימיו בדירתו הסטודנטיאלית באחד הרחובות היפים בנחלאות (רחוב המדרגות), עזב מוסקו את הבירה לאחד היישובים הכפריים בהרי ירושלים. אבל עיר הקודש, על יופייה, קסמה, כיעורה וקנאותה, ממשיכה לככב בכתבותיו.
היום, יום ירושלים, יתארח מוסקו בסינמטק ירושלים לערב חד־פעמי, "אבנים, משוגעים ופעמונים – ירושלים של מוסקו", שבמסגרתו יקרין קטעים מכתבותיו על עיר הקודש וישתף בסיפורים מאחורי הקלעים.
"בדרך כלל אני מסקר ביום ירושלים את 'הריקודגלים'. בשנה שעברה הייתי בפסטיבל העברת השגרירות האמריקאית לבירה. והנה, השנה אני כבר חלק מהפסטיבל", הוא צוחק.
"גוזל פרנסה מיהודים"
"לאורך השנים צברתי היכרות אינטימית עם העיר. אני לא בדיוק רפורטר. אני מספר סיפורים על אנשי שוליים הוזים והזויים, דרכם התוודעתי לתופעת 'סינדרום ירושלים', המאפיינת בדרך כלל תיירים בביקורם בירושלים, המאמינים שהם ישוע המושיע", הוא אומר.
אחד הסיפורים שנשאר עם סוף פתוח הושפע מירושלים, אבל התרחש במצפה רמון. "חבר מיחידת החילוץ הר הנגב סיפר לי על אוליבר מקאפי, תייר בריטי שנעלם, וחפציו נמצאו ליד מכתש רמון. מקאפי היה תייר נוצרי שטייל על אופניו ברחבי ישראל, ומדי יום צילם שתי תמונות. בתמונות שנחשפו במצלמה שזנח עם חפציו אפשר לזהות הבדל עצום בין התמונות שצילם לפני ואחרי הביקור בירושלים. אלה תמונות ביזאריות ביותר. עד היום אוליבר שלנו לא נמצא. אולי עלה השמימה להתאחד עם אלוהים, כמו שקרה להרבה נביאים", תוהה מוסקו.
מוסקו זוכר כמו היום את השבוע שבו התחפש להומלס במשימה עיתונאית. במהלך שיטוטיו בירושלים, פגש משת"פים בגן העצמאות ("דרווישים"). אחרי שהשקו אותו באקסטרה פיין, הציעו לו לישון איתם. למרות שהיה כתב שאפתן בחר לוותר על התענוג. באותו שבוע חשף קבצן, שביום קיבץ נדבות בכותל, ובלילה נהג במכונית יוקרתית וחי בדירת יוקרה. עד היום, כשהוא רואה את מוסקו ברחובות ירושלים, הוא שולח לו איום מרומז: "השם יגמול לך על שאתה גוזל פרנסה מיהודים".
למרות שהוא מעיד שהוא לא ידען וחובב טבע גדול, כתבותיו על בעלי החיים הן פנינים טלוויזיוניות. "הכתבות על בעלי החיים מאפשרות לי להיות הכי יצירתי ומשוחרר", הוא מודה, ומתכוון, בין היתר, לכתבה על העגולשון, צפרדע קטנה ושחורה, שהוכחדה עם ייבוש החולה, ואת שמחת גילויה המחודש חגג בכתבתו.
בירושלים הלך מוסקו לצלם את מושבת הסיסים (סוג של ציפורים) בכותל המערבי. "הסיס נחשב לטייס הטוב בעולם. הוא חי באוויר ובתום שלוש שנות טיסה מחפש מקום לבנות קן. מתברר שזה 2,000 שנה רוחשת בכותל מושבת סיסים גדולה", מספר מוסקו: "השוט הראשון שצילמתי היה של אדם רוקד ומוחא כפיים, שאומר שהסיסים מרימים את התפילה, ומקרבים אותה לשמיים. זה היה שובה לב", הוא מתרגש. הכתבה על הסיסים, אגב, כמעט נפלה, אבל יש אלוהים בירושלים.
ביום שאחרי תשעה באב נפלה אבן מהכותל, ומוסקו, שלא שמע פעמי משיח, חיבר את שתי הכתבות לכתבה ושמה "אבן מתגלגלת". "האבן ניתקה מהקיר במקום התפילה המוקצה לרפורמים ולקונסרבטיבים. אז הבאתי את פרופ' יוסי לשם, שזעק נגד סתימת החור בכותל, שעלול לפגוע במושבת הסיסים בת האלפיים", משחזר מוסקו.
"סטופ דה קמרה"
אומרים עליו שיש לו מזל, כי בכל פעם שהוא מגיע לאתר הצילום קורה משהו בלתי צפוי. כמו שקרה בכנסיית הקבר, בטקס "שבר האור" בפסחא. ברגע שמוסקו הדליק את המצלמה, חשף הבישוף את סוד האור שנשמר במשך 1,000 שנים. "מסתבר שמקור האור הוא בעששית שמדליקים בקברו של ישוע. אין נס. שומר הקבר נזעק וצעק עלינו: 'סטופ דה קמרה'", חושף מוסקו.
בירושלים, זאת יודע מוסקו, לא חסרים משוגעים, קנאים ומוטרפים. לכן היה כל כך נלהב לפגוש את פרופ' גבי שפלר, נגן הפעמונים במרכז ימק"א, בכתבה שעסקה בהחלפת אחד הפעמונים בראש המגדל, שצולמה במשך שנה. "בשיחת הטלפון עם שפלר, פסיכותרפיסט ופרופ' במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, נשביתי בהזדמנות להאיר איכות ירושלמית נשכחת, של אדם עם עומק אינטלקטואלי וחוש הומור נדיר. בנוסף יש את ימק"א, אחד המבנים היפים בירושלים, המוכר לרבים בזכות השכן, מגרש הכדורגל המיתולוגי של בית"ר (והפועל). לשמחתי, הצלחתי לזמן לשם את נשיא המדינה רובי ריבלין, שתרם מחנו לכתבה".
איך אתה מתכונן לכתבות?
"אני לא מגיע לצילומים עם שאלות כתובות מראש. אני נותן לסקרנות הטבעית שלי להוליך אותי. אני מחכה, או קולט, סיטואציה, או אדם עם פוטנציאל, ואני עט עליהם. אני אוהב את העבודה שלי, ומרגיש בר מזל. אני אוהב את המחשבה איך לגשת לנושא, נהנה מהנסיעות עם הצוות שלי. אבל יותר מכל, אני אוהב את העבודה בחדר העריכה".
האינטונציה בקולך זה מהבית?
"לקח כמה שנים עד שמצאתי את הקול שלי. אחת המפיקות בחדשות סיפרה לי שבימי שישי, כשהיא שוטפת את הבית, היא שמה ברקע כתבות של מוסקו. הקול שלי מרגיע אותה, והיא בכלל לסבית, שלא תחשבי שהיא מאוהבת בי".
עם חיקוי ב"ארץ נהדרת" אתה יכול לפרוש בשיא.
"מולי שגב (עורך "ארץ נהדרת") שלח לי את הסרטון, ובו ערן זרחוביץ' מחקה אותי. בהתחלה לא היה לי מושג מה זה. אחרי כמה שניות קלטתי שזרחוביץ' מחקה אותי באופן מושלם".
"אבנים, משוגעים ופעמונים - ירושלים של מוסקו". הערב ב־20:30. סינמטק ירושלים