אומרים שלשקר אין רגליים. אולם על פי מה שקורה על האי, גם אין לו ראש. אם אתה משקר, לפחות תפעיל את הקודקוד ותמציא סיפור שיישמע אמין.
נעמה קסרי מבקשת משמחה לדעת שוב מה באמת קרה בבקתה כאשר היא הייתה שם עם אירה. שמחה שמבינה שנעמה לא מאמינה לה, מחליטה לשנות מעט את הגירסה הראשונה, על מנת לרכוש את אמונה של נעמה, אך עדיין ממשיכה לשקר.
שמחה: היו שם בבקתה שתי קופסאות. היינו צריכות לבחור אחת משתיהן. באחת מהן הייתה שרשרת חסינות, אבל אנחנו העדפנו לבחור בקופסא השנייה.
אמרה ולא יספה. אנד אוף סטורי. מרתק לא? אז כמו נעמה, גם אני לא הבנתי כלום.
אולם גם נעמה שהיא אלופה בלספר סיפורי מעשיות, לא התגלתה במלוא כשרונה אתמול במועצת השבט. זאת המסקנה שאליה הגיעה: עכשיו הבנתי סוף סוף מה קורה פה. מני ואירה הם לא אותו דבר. מני מרגיש אאוטסיידר וגם אירה. (אז הם אותו דבר, או לא?). ונעמה ממשיכה: למני יש עכשיו את שרשרת החסינות, אז הוא נהיה גיבור גדול והחליט לעשות מהלך.
נזכרתי שהיה פעם סרט: "תראו מי שמדבר". נעמה, מלכת המהלכים והמניפולציות שלא נחה לשנייה ומערבבת את כולם מתחילת העונה, קובלת על כך שמני רוצה לעשות מהלכים. אומרים שבכל ריאליטי, אתה יכול להעמיד פנים ולשקר למצלמה רק בהתחלה. בהמשך, ה-אני האמיתי שלך מתגלה אם תרצה או לא. אני לא יכולה שלא לתהות האם נעמה כזאת ערמומית רק במשחק, או גם בחיים האמיתיים, והאם זה טוב רק לעסקים, או גם לקשרים חברתיים.
בקיצור, כל כך הרבה חרטוטי שכל במועצת שבט אחת, לא שמעתי בחיים שלי, וכל אחד הסתבך בשקרים של עצמו, כמו כלבים שדורכים על הקקי של עצמם. שום סטייל או קלאסה, שום כשרון ספרותי או סיפורי, שום דמיון, וכמו שאומרים הילדים: חרטא ברטא. שלא לדבר על כמות השטויות ששברה אמש שיאים. כמו ההערה הגאונית של ג'ובאני למני: מעכשיו אני אוהב את ביבי אפילו יותר. טאדאם! ברוכים הבאים למועדון המתחנפים לביבי. אולי גם לכם הוא יסדר איזשהו תפקיד.
בכל אופן, החלטתי שעליי לברוח כל עוד נפשי בי מהפרק המביך הזה, שאליו חזרתי מאוחר יותר אחרי שהוקלט, ורק על מנת לדעת מי בסוף הודח. העדפתי לצפות בשירי ולירן שמגששים ביחד אחרי עתידם המשותף ב"חתונה ממבט ראשון". הסיפור שלהם הרבה יותר מרתק מרמת השיח הילדותי במועצת השבט, שאפשר לסכמו במשפט אחד: אתה שקרן, לא, אתה שקרן, לא נכון, אתה שקרן, אתה, אתה, אתה...
לצערי, לונה הודחה מהמשחק, דווקא כאשר רציתי לשבח אותה על משחק יחסית הוגן שהיא שיחקה. בשלב זה, היא הייתה בעיניי הכי ראויה לזכות בניצחון, ולא בגלל שהגיע הזמן שערבייה ישראלית תזכה בו, אלא בגלל תכונות אופי שבהחלט ייחדו אותה משאר הקבוצה. לאורך העונה היא הייתה יותר מענטש מכולם. מלכת הפאזלים כפי שכונתה, היא בעלת מוח חריף, אינטליגנטית, דוברת שפות (במבטא מדויק), רהוטה, כנה, רגישה, מצליחה במשימות פיזיות, ואמש היא עזבה את המשחק באצילות ואלגנטיות.
מני נפתלי לעומת זאת, יצא פיתה, או נכון יותר: פתי מושלם. כמה טמבל אתה יכול להיות שאתה חושף במועצת השבט את כל הקרביים והמהלכים שלך, והופך להיות הכי פגיע? ואולי גם תספר להם את מי אתה הולך להדיח בהמשך, כדי שיידעו להיזהר ולרקום נגדך תחבולות? בנוסף לכול, הוא גם נתן את צמיד הווטו לאירה, במקום לתת אותו למי שהוא בטוח במאת האחוזים שהוא נגדו, כמו שמחה או ג'ובאני. כמו שאמרה סבתא שלי: שכל לא קונים במכולת.