כשאחות חדר הניתוח ג'אנה חן, הגיעה לאודישן לריאליטי "מאסטר שף" והכינה מנת פחזניות שגרמה לשופטים להתמוגג מהמילוי הקרמי שלהן ו"לעבור ממד" (אייל שני העניק לה "סינר זהב", וחיים כהן הצליח כבדרך קסם לנחש לפי המנה שהיא עוסקת ברפואה), אף אחד מהם לא יכול היה לדמיין את סיפור החיים המדהים שלה.
“עלינו לארץ כשהייתי בת תשע וחצי", היא מספרת כעת. "גדלתי בבית גיאורגי עם חינוך נוקשה ולא נטמענו לתוך הישראליות. התחתנתי בשידוך, זה מה שהיה מקובל אז במשפחות גיאורגיות. הרוב הצליח".
בהחלטת הוריה, ולמרות התנגדותה, נישאה חן, כיום בת 57, בגיל 17. "אני הבעתי את דעתי, אך אף אחד לא התחשב בה", היא אומרת.
כשסיפרה בתוכנית כי כבר ביום נישואיה ידעה כי היא הולכת להתגרש, אבל מתכוונת לצאת מההרפתקה הזו עם שני ילדים, השופטים נותרו פעורי פה.
”ידעתי שאני רוצה משפחה, זה היה ברור לי יותר מכל דבר אחר", מסבירה חן. "מבחינתי, מהשידוך הזה קיבלתי את המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים - הילדים שלי, ואם זו התוצאה, אז אני אומרת תודה רבה. ברגע שאני רואה מה יצא מזה, אני יכולה להגיד תודה ליקום, וטוב שזה מה שהיה”.
זו דרך מאוד אופטימית להסתכל על שידוך כפוי.
“החוויה האישית שלי היא שזו המתנה הכי גדולה שקיבלתי מהיקום. אני אומרת תודה על החיים, תודה שאלו הם הילדים שלי; ילדים עם ערכים, עם מוסר ועם יסודות מוצקים. הילדים שלי הם הגאווה שלי, הם המראה שלי, הם המהות שלי, ואני גאה בהם בלי סוף. אני לא יודעת מה עשיתי שיצאו לי ילדים כאלה מדהימים".
איך חווית הריון בגיל כל כך צעיר?
"יש לי תמונה ממסיבת הסיום עם בטן של הריון. החברות שלי לא היו עם בטן ולא היו בדרך לשם. הייתי שונה בנוף. כולן התרגשו מהמעמד של מסיבת סיום, ואני התרגשתי מהלידה הצפויה. כשנולדה ילדה יפהפייה, כל ההתרגשות הזאת הלכה והתעצמה”.
אחרי כל מה שעברת, את מרגישה היום חופשייה?
“לגמרי. היינו במסיבת חברים לפני חודש. אחת החברות עברה בינינו ואמרה: 'מה יכתבו על הקבר שלך'. לא היה לי זמן לחשוב על זה, וישר יריתי: 'יכתבו שחייתי'. אני מרגישה שאני חיה את החיים שאני רוצה לחיות”.
עד כמה היה קשה לגדל ילדים בגיל כזה?
“זה בהחלט היה אתגר. אבל יש קושי בלגדל ילדים בכל גיל. אנחנו תמיד שואלים את אותן שאלות, האם אנחנו עושים את הדברים נכון בתור הורים, אין נוסחה שמישהו יצר”.
גם אמא שלך הביאה אותך בגיל צעיר.
“אמא שלי, רותי, מבוגרת ממני ב־15 שנה. היום זה יתרון גדול. בשנים האחרונות אנחנו באמת חברות, והיא מבינה על מה אני מדברת. הגישה שלה לחיים היא צעירה. יש לי חברות שקטנות ממני ב־15 שנה, ואנחנו מדברות בשפה של חברות. כך גם עם אמא שלי: היא צריכה להיות אמא, ופתאום היא יכולה להיות חברה. יש לה נין, והנכד שלי אומר שיש לו שלוש סבתות - סבתא מצד אמא, סבתא מצד אבא וסבתא רותי. אם רוצים להסתכל על היתרון של זה, אז הנה הוא, אבל לא הייתי ממליצה לנסות את זה בבית”.
להיות באקסטרים
לתוכנית הריאליטי "מאסטר שף", שמשודרת בקשת 12 בימים שני ורביעי בשעה 21:15, הביאה חן, שמתגוררת כיום במבשרת ציון, גישה שונה מהמקובל בתחרויות בישול. בניגוד למתמודדים הצעירים ומלאי האמביציה שמגיעים לתוכניות ריאליטי עם רעל בעיניים ומרפקים מוכנים אלי קרב, היא מצהירה כי היא לא רואה באוכל זירת מאבק. "מבחינתי אוכל זה רוחניות", היא אומרת.
"אני מבשלת מגיל צעיר, בישול ותחרות מנוגדים עבורי. לא העליתי דבר כזה על דעתי. אני מתייחסת לאוכל כמו לאמנות. אוכל מרגיע אותי, מוציא ממני את היצירתיות שלי. אני רואה את זה כמשהו שאני רוצה לעלות בו עוד רמה, כמו ברוחניות. זאת הסיבה שאני יוצאת לטיולים קולינריים וחוקרת אוכל, וזאת הסיבה שהלכתי ללמוד קונדיטוריה. לא כי אני רוצה להיות קונדיטורית. במקומות האלו אני מוצאת את עצמי מתקדמת עוד קצת ועוד קצת, ואת זה אני רוצה רק בשבילי ובשביל המטבח הפרטי שלי. כשהדוברת של בית חולים הדסה הציעה לי להירשם לתוכנית, אמרתי: 'וואי, למה לא', יש לי סיכוי להיות במקום שכולם מדברים אוכל, נושמים אוכל וחיים אוכל. לא באתי בשביל התחרות".
אלא שהטוקבקיסטים ברשת מיהרו לכנות את חן "מתנשאת" ו"יהירה". "אני לא מחברת את המילים האלו בשום צורה ובשום דרך לג'אנה", היא אומרת. "מעולם לא אמרו עלי דבר כזה - לא חברים, לא משפחה. זו הפעם הראשונה שאני שומעת דבר כזה. זה דבק בי בעקבות התוכנית. אף אחד שמכיר אותי לא יכול להגיד דבר כזה. אני לא מתנצלת על שום דבר שהיה במהלך התוכנית. אני משדרת ביטחון, אבל מפרגנת לאחרים באותה מידה שאני מפרגנת לעצמי. אני חושבת שזה בא ממקום פנימי של שפע, ואני לא מתנצלת על זה. אני אוהבת את זה ורוצה להעצים את זה".
אז את תולה את התגובות האלו בדרך שבא הוציאו אותך בעריכה?
“אני לא יצאתי ככה, אני לא אחראית למחשבות של אנשים שאני מכירה, ובטח לא של אנשים שאני לא מכירה. אני לא רוצה להתייחס לאנשים שלא מכירים אותי, ולמה הם חושבים. מי שמכיר אותי - לזה אני מוכנה להתייחס".
במשימה עם המתמודדים יותם ארונוביץ’ ואלברט איפראימוב, למשל, יותם אמר שאת “פאסיב־אגרסיב”.
“שמעתי את זה, זה נאמר בהומור, אני בטוחה ב־100% שיותם לא התכוון לפגוע בי, וזה בסדר. אני לא יודעת באיזה הקשר הוא אמר את זה, אני אוהבת את השנינות והחוכמה שלו”.
איך הסתדרת עם חבר הקבוצה השני שלך, אלברט?
“אני חושבת שאלברט הוא אמן, לפעמים היה נדמה שהוא עושה תכשיטים והופך אותם לאוכל. יש לו מין מוח כזה שכל הזמן צמא לדעת וללמוד ולראות. אני מעריצה את התכונה הזאת. יש בו איזושהי גאונות, ואני מאוד מתחברת אליו, לסגנון שלו ולאסתטיקה שלו. אני מתחברת לבן אדם שלוקח נושא ועושה מזה עולם שלם. הוא מזכיר לי שהייתי במסעדה של שלושה כוכבי מישלן ועשו שם שבע מנות מגזר, וזה המקום שאני הייתי רוצה להיות בו, באקסטרים הזה. להבין את האוכל, לפצח את הגנטיקה של החומרים".
מה הייתה המשימה הכי קשה עבורך בתוכנית?
“משימת הבשר. אני צמחונית כבר המון שנים, אני מבשלת בשר בבית לילדים שלי, אני קונה בשר שהקצב שלי בוחר עבורי. זאת הייתה משימה מאתגרת כי בבית אני בוחרת מה לבשל. אם יש לי סטייק, ברור שהבן שלי או החתן שלי יבשלו, וכאן השופטים החליטו בשבילי. היה לי קשה במשימת הלוף. לוף ראיתי רק בסרט, לא עשיתי צבא. לא ידעתי איך לגשת לזה, אבל בסופו של דבר אספתי את עצמי והתייחסתי לזה כמו בשר טחון וחשבתי מה אני יכולה לעשות עם זה".
לאיזה מהשופטים נקשרת במיוחד?
“זה כמו שתשאל אותי איזה מהילדים אני אוהבת. אני מעריצה את כולם. כל פעם שהם טעמו מהאוכל שלי - אני לא האמנתי שזו המציאות שלי. גדלתי על אהרוני, יש לי את המשפטים שלו בראש. 'אל תרמו אותי, אל תשתמשו במרגרינה במקום בחמאה מאחורי הגב שלי'. אכלתי במסעדות שלו ונהניתי. בפעם הראשונה שאכלתי ב'אוקיינוס' של אייל שני, הרגשתי שקרה שם משהו. הרגשתי שאני אסתכל על אוכל בעין בוחנת דרך עדשה אחרת. אני מתה על צורת ההתבטאות שלו, אני מקשיבה לו ואני מקליטה אותו ושומעת עוד פעם ועוד פעם, ואני מגלה שהוא אמר עוד משהו ועוד משהו, כל החושים שלי מחודדים כשהוא מדבר. חיים כהן זה האבא של כל בשלן במדינה, ואני מעריכה את הידע של מיכל אנסקי בקולינריה".
עוצמות אחרות
כמי שעובדת בהצלת חיים בחדר ניתוח, מצליחה חן לשמור על פרופורציות בכל הנוגע לקראמבל תפוחים או מאפה בצק עלים ממולא שעועית אדומה. "מאוד מרגש אותי כשאומרים לי שהאוכל שלי טעים, אבל אני עדיין תמיד זוכרת להגיד: 'בואו, זה רק אוכל, זה רק תבשיל, זה לא חיים של בן אדם'", היא אומרת. "אני לא יכולה להשוות בין הדברים. כשמטופל מודה לי על טיפול טוב שהוא קיבל, אלו עוצמות אחרות".
שלא כמו מתמודדים אחרים שמצהירים שיפתחו מסעדה, את מתכוונת להישאר במקצוע שלך?
“לפעמים נדמה שעם האוכל בא התיאבון, אבל אני יודעת שזה התחביב שלי. מבחינתי אני לא יוצאת בהצהרות, ואם היית שואל אותי בעולם של אפשרויות אינסופיות, הייתי משלבת בין שני הדברים”.
מזהים אותך בבית החולים?
“כן. היה סיפור שריגש והצחיק אותי גם יחד. הגיעה ילדה למיון, שהיו צריכים לתת לה טיפות עיניים והיא לא הסכימה ובכתה. שעה שלמה ניסו לשכנע אותה על ידי מתנות והכל, והיא לא הסכימה בשום פנים ואופן. באתי במקרה, והאמא אמרה לי: 'את ג'אנה מ'מאסטר שף', את הפייבוריטית שלה'. כשהילדה ראתה אותי, היא אמרה: 'אני מסכימה שרק ג'אנה תשים לי טיפות'. זה היה מצחיק וגם מרגש. אם יש בן אדם אחד שיכולתי לעזור לו בעקבות התוכנית, עשיתי את שלי. אנשים באים בחרדה לניתוחים. כשהם רואים את ג'אנה מ'מאסטר שף', החרדה לא נעלמת, אבל הכל מלווה בקלילות כזאת, וזה נחמד. הייתי שמה פוקוס על זה. יש לתוכנית הזו כוח".