"ארץ נהדרת" חזרה בדיוק בזמן לנבוח את השפיות חזרה למקומה

חוזרת לנבוח: ארץ נהדרת חזרה לעונה חדשה, שבועיים בדיוק לפני בחירות 2019 מועד ב', ובתקופה שנדמה שהכל השתגע, דווקא דרך התוכנית היחידה שניתן לקרוא לה סאטירה בטלוויזיה (שלא מלאה במונולוגים ארוכים של מגישים בעלי מבטא תל אביבי, או פאנל מלא-ריק ביענו קומיקאים עם חצאי בדיחות), נותנת לגיטימציה מחודשת לנורמה הכמעט נוסטלגית הזאת, שפעם שררה בתקשורת הישראלית.

ובהתאם להלך הרוח המטורלל, העונה החדשה התחיל בביקורת חריפה על ראש הממשלה וריבו המתוקשר עם עיתונאי חדשות 12 גיא פלג. אבל בניגוד למצופה, הביקורת הצולבת שהתרגלנו לשמוע דווקא על ראש הממשלה (שמצטייר כרודף עיתונאים משולח רסן בשאר תוכניות ה"סאטירה") וסביבתו, מופנית גם לכתב, שהופך גם הוא לבדיחה. אצל ארץ, אף פרה לא נשארת קדושה, גם לא עיתונאי "בן בית", שהופך כל שיחה סתמית לתמלול דרמטי מחקירותיו של ביבי. כשמגיע, מגיע.
 

הנה עוד דבר שכבר שכחנו איך נראה בתוכניות סאטירה ישראליות - חברי כחול לבן יאיר לפיד ובני גנץ מוכתרים כ"כוכבי קומדיה שלא ברור איך היא עדיין שורדת" ונכנסים על רקע שיר הפתיחה של הסיטקום הלעוס "חברים". הם לא סתם "סמולנים" שם בארץ, הם יודעים לשלוח חצים מורעלים גם ללב המחנה ה"אנטי-ביבי". הם עושים את זה גם כשהם מנקזים בלי בושה את הסכסוך הפוליטי בין הצדדים. "מאחוריי עומד מחנה אידאולוגי יציב שהמסר שלו הוא 'רק ביבי'", אומר מריאנו אידלמן המחופש לראש הממשלה, לאחר מקצה שיפורים של המאפרת, וליאור אשכנזי אומר ההפך. אם זה לא להוציא למערכת הבחירות הזו את הקישקע - אז מה כן?

החיקוי של ליברמן, שהוצג בתור נשיא המדינה, לעומת זאת, היה מפוספס, רצוף בדיחות קרש ללא נגיעה ממשית ב"סלע המחלוקת" הפוליטי. אבל טוב לראות את אסי כהן שוב מדי פעם מצרף כוחות עם הקאסט הוותיק.

והוא לא היחיד שעושה קאמבק כדי להעלות מן האוב דמויות שכבר עבדו (ואבדו). הדמות של "רחוול" (הפעם בשם "מיכוול") בכיכובו של טל פרידמן חזרה, לצד החיקוי החדש של אלי פיניש לרב רפי פרץ, שהיה גם הוא בעצמו מעט מפוספס והתעסק בעיקר ביחסו לקהילת הלהט"ב - נושא שנטחן ונחבט בכל הזדמנות אפשרית. לנסות להעביר את קיציס המנחה "טיפול המרה" הרגיש כמו ניסיון לרמוס את הנושא השחוק בשביל חצאי צחוקים, ופאנצ'ים לא גמורים על זה שדתיים לאומיים הם הומופובים. קיצור, הבנו.

החיקויים של איל גולן וארוסתו (שתחיה) לצד הריב המתוקשר עם אופירה אסייג משעממים, למרות שרועי בר נתן החזיק את אחד החיקויים הסולידיים ביותר לגיא פינס, שמונולוג הפתיחה שלו היה פשוט מבריק. הדמות של ירון לונדון גרמה לי להתפוצץ מצחוק, והתגובות המפוברקות של "כאן" שקוראות לו זקן דימנטי היו אחת הפנינות של פרק הפתיחה החשוב הזה.

רף חדש 

מילה אחרונה על הפינה של אשר נהג המונית. להוציא מחבר הכנסת איימן עודה את המשפט "איטבח אל-יהוד" בפריים טיים ערוץ 12, ובכן, זו פריצת דרך. עזבו את אמסלם שמקריא דף מסרים גם כשהוא משתתף במערכון סאטירי, ואת עמיר פרץ שהתגלה כבעל צחוק אפילו נוראי יותר מדיבורו הרגיל, אבל החצי משפט הזה מראה על ניסיון להציב רף חדש בגבולות הסאטירה בארץ.