טלטלות רבות ידעו חייו של זוכה העונה השישית של "כוכב נולד", ישראל בר און, מאז שניצח בריאליטי המוזיקלי לפני כעשר שנים. הזמר, המוזיקאי והפזמונאי פרסם הלילה (רביעי) בפייסבוק את שעבר עליו בעשור החולף וחשף כי הוא סובל מההפרעה הנפשית מאניה דיפרסיה.
"שלום לכולם. חברים וחברות, זהירות פוסט בגודל של מגילת אסתר, אני רוצה... לצאת מהארון", כתב בר און בחשבון הפייסבוק שלו. "בעצם אני רוצה להוריד מעליי ארון. חברים אני לא ידעתי איך להתחיל. אז פשוט התחלתי - יש הרבה דברים עליי שהם כלמיני שמועות או מחשבות. חלקן נכונות, חלקן נכונות פחות, חלקן שבבי נגזרות של אמת כלשהי שחסרים פרטים קריטיים. חלקן אפס אמת. בחלק מהותי שבהן אני מבקש פה לגעת".
"כל חיי אני מתמודד עם תיק כבד. וזה התיק הזה שנקרא הפרעות אכילה", הוסיף בר און. "תנודות קיצוניות במצבי הרוח. חוסר יציבות, חוסר איזון. מי שאין לו סבלנות מוזמן לצאת מהפוסט. מי שחושב שזה טצ'י מידי מוזמן לצמצם מגע מהפוסט ולעבור הלאה. מי שחושב שדברים כאלה זה "של בחורות (בשפה יפה)" או ווטאבר - מוזמן לדלג על הפוסט. כל השאר, אלה שאני מדבר בדיוק אליהם, אתם מוזמנים לקרוא".
"אני כותב פה ויחד עם המילים שלי אני שם את הלב שלי. בואו נזרוק כמה עובדות קודם כל: אני בן 30, בשנים האחרונות הספקתי בין היתר. לחיות מגיל 18.5 בערך לבדי, להיקלע לתנודות קיצוניות במצבי הרוח ובמשקל, אבל תנודות שלא פגעו בתפקוד החיים עד אז, לזכות בתוכנית 'כוכב נולד', להופיע ברמה אינטנסיבית ולחיות חיי ידוען מן המניין כהלכתו - 180 מעלות מאיך שגדלתי, תוך כדי לסירוגין להעלות ולהוריד עשרות עד מאות קילוגרמים במצטבר מעלה מטה, בושה (מיותרת), דיכאונות, הסתגרויות והתקפי חרדה ארורים. להתחתן, בלית ברירה להיזרק ל'עבודות המזדמנות', ברמן, מוכר בפיצוציה, הכי הארדקור והפוך מכוכב. כביכול להמשיך להתמודד עם חוסר היציבות, רק שעכשיו משהו השתנה, חוסר התפקוד מגיע, וכשהוא מגיע זה כבר לא צחוק. להביא ילד נשמה ענקית לעולם, לחיות עם אור גדול באבהות לצד חוסר איזון לגבי משקל בלתי נשלט וללא מזור, חוסר מיצוי והנאה אמיתית בחיים, להתאבחן, לראשונה בחיי כסובל ממאניה דיפרסיה".
"כן, כן, הדבר הזה שספק אם מישהו בציבור הרחב יודע עד תום מה זה ממה זה נגרם, ומה זה משליך על חברים / קרובי משפחתם לטוב ולרע. להתגרש (אוטוטו באופן רשמי), ועל הדרך כל הזמן רכבת ההרים שהתבטאה כלפי חוץ בהעלאה והורדה לא מאוזנת של משקל, וחוסר יציבות בחיים שמנעה ממני להתפתח ולצמוח כמו שאני יכול ורוצה. תראו חברים, הסיבה שאני כותב פה זה לא בגלל שאני רוצה שתאהבו אותי יותר וזה יפרסם אותי יותר. לא, לא, בעבור זה לא הייתי עושה זאת. אני פשוט הרגשתי צורך עז כבר לדבר על ה'פיל שבחדר'. ומכיוון שכבר חלק מהדברים יצאו בצורות של שבבי סיפורים, וחלק, גם אנשים שזוכרים אותי ומכירים אותי לאורך השנים, ולא נראה לי הבינו, אני כותב. וגם האמת - אני לא יכול שלא לחשוב כבר על זה שאם מישהו במצב דומה לשלי, ואני לא אומר כלום. אז יש משהו שאני רוצה להגיד לכם. בחיים אל תפסיקו להאמין. זה הסוד"
"להאמין במה? בך. בזה שיום חדש הוא כל יום נקודת פתיחה חדשה. בזה שעוד יקרה איתך המשהו הטוב הזה. בזה שהסבל הזה כמה שהוא נוראי - הוא נובע מגנטיקה מסויימת, או מזה שאנחנו פשוט מחווטים במוח על דפוס התנהגות מסויים שנכפה עלינו, ובעזרת רצון מודעות ואמונה אפשר לקבל עזרה, אפשר לחיות את החיים, לא רק 'לשרוד' אותם. אשכרה לחיות, להרגיש, ליצור! לחלום, לצחוק, להיות מאושר באמת", הוסיף הזמר. "החברה תמיד תהיה צינית בחלקה. העניין הוא התיק. התיק הזה שמי ששותף למחשבותיי יודע היטב במה מדובר, ואת התיק הזה, הארון הזה, אם אתם נושאים - אתם נושאים לבד. את אף אחד לא מעניין לדבר על הנושא. אף אחד לא באמת יפתח אותו מהר".
"אבל העובדה היא שזה בדיוק כמו איבר שבור. אם נשבר צריך ללכת לבית החולים לתקן, לא? אז איך זה שכלכך הרבה אנשים סוחבים 'שבר' כזה ולא מצליחים להתגבר על מחסום החשיבה הקדומה או מחסום הבושה? איך? למה? אני אקח אתכם לסוף. כיום אני אחרי מערכה ארוכה שבא סוף סוף אני יכול להגיד שחזרתי לעצמי ואני מבסוט על הכל בצורה שקולה מאוזנת ואחראית. השלתי כ-30 קילו, ובתמונות אפשר לראות איך בניגוד לפעמים שעברו, הפעם גם בשיא השלילי שלי לא התביישתי. עליתי לבמה, יצאתי לעולם, עשיתי מה שאני אוהב, הרמתי ראש".
"אישה חכמה שפתחתי בפניה כמו פה, אמרה לי... תגיד, אתה זוכר את עפרה חזה? ואני ישר הבנתי. אמרתי לה שכן, הייתי קטן אבל אני זוכר. 'יופי', היא אמרה, 'אתה זוכר ממה היא מתה?', ואני שהבנתי, עניתי, ונפל לי האסימון. היא מתה מבושה, אמרתי והמשכתי להסביר פתאום בלהט כאילו עכשיו עליתי על שורה חזקה לשיר. עפרה זכרה לברכה, היה לה איידס. זה ידוע. אבל עצם כל העניין הוא שדיברו על זה שהיא מתה מבושה. היא מתה מבושה כי אם היא הייתה מסוגלת לקחת את עצמה לבית החולים ולהיבדק ולקבל טיפול - מי יודע, כמה זמן היא יכלה להישאר פה איתנו. היא מתה מבושה. זאת הכוונה".
"אחרי שהבנתי את זה החלטתי לא להסס להירשם לרפואה הציבורית, כי מצבי הכלכלי לא אפשר רפואה פרטית (כפרה עליכם פסיכיאטרים ופסיכולוגים בחרתם לכם עבודה משהו) ולהירשם ולחכות לטיפול. גם אם זה לקח חודשים. זה עדיף שיהיה משהו בטווח הרחוק בטוח מאשר כלום בכלל. הזמן עובר. תמיד. והחלטתי לפתח רצון. מה הפשר? כולנו פרופסורים מגוגל ב-5 דקות. יודעים הכל על הכל. גם איך להרזות, גם איך לבנות פצצת אטום. הבעיה היא ברצון או היעדר הרצון. פשוט הבנתי שאני מוכרח ורוצה לתת עוד פעם ניסיון להכל. כי עוד לא ניסיתי הכל, ואם אלוהים נותן לי עוד יום, כמו שאומרים ב'מודה אני', ומחזיר לי את הנשמה בכל בוקר, לא משנה מה, מי אני שאהיה כזה חכם גדול ולא אנסה עוד ועוד ועוד. כי פשוט עוד לא ניסיתי הכל. תמיד יש אחרת. תמיד אבל תמיד יש יום חדש".
"כיום אני הבחור מהתמונה עם החולצה האדומה עם הכיתוב של ה-CHAMPIONS, אפשר לראות איפה הייתי. ואיך לאט לאט עשיתי את השינוי. למי ששואל, אני לא עשיתי משהו מיוחד כדי להוריד במשקל. אני אוכל פחות או יותר מה שבא לי, רק שקול. וזז, החיים נמצאים בתנועה, ואם יש רצון אז הוא מנצח כלמיני הפרעות ולכל אחד יש, כל אחד מכור למשהו, חלק לאוכל, חלק לדרמות, חלק לנשים, לגברים, לריגושים, לסאטלות, ללהיות שיכורים, להימורים, למה לא".
"אצלי ואצל עוד כמוני אפשר לראות חיצונית, המשותף להכל הוא - אף אחד לא יספר לכם על הרע. המהמר יספר לכולם כמה הוא הרוויח, אם בכלל. בחיים לא שמעתי על מהמר שמספר למישהו כמה באמת הוציא מהכיס והפסיד, וככה כל ההתמכרויות. חבר שלכם או משפחה שלכם יספרו על מה שנח ו'זורם'. אתם גם לא תרצו לשמוע באמת. השורה התחתונה היא - לא מעניין שום דבר. אם אתם בבעיה 50 אחוז מהפתרון זה עצם הצפת הבעיה. קמתם בבוקר? בין אם אתם מאמינים או לא, החיים מושיטים לכם יד. תעשו את הצעד הראשון. תושיטו יד חזרה. לא תאמינו מה יכול להיות".