קודם כל, אני חייבת להחמיא לכם. אם אתם קוראים את המילים האלו, סימן ששרדתם את כמות הפרומואים הלא סבירה בעליל בשילוב עשרות הלקטים והשידורים החוזרים שנשפכו עלינו במהלך פגרת החגים. עכשיו, סוף סוף זה נגמר ופרק חדש, מעניין והראשון מבין פרקי חצי הגמר של "נינג'ה ישראל" שודר אמש.
אז מה קורה עכשיו? אחרי עשרות פרקי אודישנים, כל מי שהצטיין מיקם עצמו באחד מארבעת חצאי הגמר שישודרו בשבועות הקרובים. בכל מקצה יעלו לגמר 7 מועמדים וסה"כ יגיעו לגמר 28 מועמדים נושאי קוביות בבטן.
בקיצור, ים מועמדים וזמן שידור מצומצם, כך שהגיע הזמן שנתחיל: חצי הגמר הראשון כולל 7 מכשולים בדרגת קושי גבוהה משמעותית משלב המוקדמות. חלק נכבד מ-11 המועמדים שניסו את מזלם מצאו עצמם במים במכשול השלישי בלבד, "סולם הסלמון", שלדעתי מצטרף לטונה, והופך לעוד דג שנוא בקרב אזרחי ישראל בזמן האחרון.
ראשון פתח את הפרק עמרי רגב, תכול העיניים חולה האפילפסיה, שכבש את ליבם של אסי ורותם אך נפל בסולם הסלמון ופתח רשמית את 'נאחס המכשול'. אחריו, נפלו גם ארז זיו (אחרי מסלול מבאס של 16 שניות בלבד) וירדן פלפל, שהיה הבטחה גדולה בשלב המוקדמות ונפל גם הוא במכשול המקולל.
אחריהם, נפלו עוד מועמדים רבים וטובים במכשול זה אך בשל הזמן המהיר שביצעו את המסלול, הצליחו להבטיח את מקומם בגמר: עמיר כספי (פיטר פן המתוק והקופצני), איגו דוס רייס ותבל חזן הרוחני. שניים שהצליחו להגיע למכשולים מתקדמים יותר הם אביב נבון, שמצפה לאייש את משרת מאבטח ראש הממשלה, והיה הראשון שהצליח להגיע למכשול 'לוח האם' (או כפי שרותם ישראל קוראת לו - לוח ה'אמאל'ה!') ושחר בן חיון, בן ה-19 בלבד, שמעד והחליק במקפצת העכביש המעצבנת.
אם צפיתם בטלוויזיה בשבועיים האחרונים, וודאי הבנתם שהחלק העסיסי של הפרק יסבוב סביב הריב הפוטוגני בין שני ה"אדמים". למי שפספס את הדרמה, הכל התחיל כאשר אדם מלכי, גורו נינג'ה שמצא עצמו במים במוקדמות העונה הקודמת, הגיע לעונה הנוכחית בביטחון שיא והכריז כי הוא יביס את אדם ברוטמן, גורו נינג'ה גם הוא (רק גבוה בשלושה מטרים מאדם ממוצע), בלי להניד עפעף.
בפועל, שניהם עלו יחד לחצי הגמר והמפיקים כמובן נהנו להפגיש את שניהם רגע לפני הפרק המותח. אחרי שיח שכלל גרסאות שונות של "אני יותר טוב", "אני יותר מקצועי", "לי יש קבלות", סוף סוף ראינו את שני ה'אדמים' על המסלול. אך אל דאגה, קללת הסלמון לא פוסחת גם על נינג'ות מקצועיות ששמן 'אדם' ואת שניהם מצאנו במים, לתדהמת כל הסובבים, בדיוק באותו שלב במסלול.
מה הקאץ'? ברוטמן היה קצת יותר מהיר, והיה זה ששלח את מלכי לעודד מהקהל או בקיצור - בגמר, הוא כבר לא יהיה.
בפועל, היה שווה לחכות ולצפות בריב המיותר הזה, כדי לשטוף את עינינו במסלול המרהיב (לא פחות!) שביצע גיל מרנץ, גוש שרירים מזוקן ונוטף אדישות, שהתחיל את המסלול ב-200 אחוזי אנרגיה ועבר מכשול-מכשול באלגנטיות, חוכמה וצניעות. איש הפלא הזה היה הראשון והיחיד שהגיע לבאזר וגרם לנו לסיים את הצפייה בפרק המותח הזה בתחושת שביעות רצון.
מחמאה לאנשים היחידים שלא מתחלפים מפרק לפרק: ברוב תכניות הריאליטי, המנחים הם לרוב צמד אפאתי אשר בעיקר מודיעים על יציאה לפרסומות או מגלים התעניינות מוגזמת ולא מציאותית בסיפורי הרקע קורעי הלב של המועמדים. בנינג'ה ישראל, על אף שזו ממש לא הפעם הראשונה שרותם ואסי מופיעים על המסך, הם מבצעים את תפקידם בצורה יוצאת מן הכלל. בהגשה רוויית ביטחון, כנות, ויכוחים קורעים מצחוק וציניות במינון הנכון, הם משתלבים בצורה נהדרת עם רותם ישראל ורסקין, 'החנונים המגניבים' של הכיתה, שמספקים את הצד המקצועי בצורה מעניינת וסוחפת מבלי לשעמם.
למרות האינטנסיביות והחזרתיות שבלית ברירה מאפיינת כל פרק בפורמט ועל אף רגעים מצחיקים רבים שמתבלים את השידור, אי אפשר לסיים לצפות בפרק של נינג'ה בלי להרגיש גמורים כאילו אנחנו בעצמנו טיפסנו את המגה-קיר. אף על פי כן, חצי הגמר סיפק תצוגה מרשימה של ספורטאים מוכשרים, קאסט מנחים נהדר כרגיל ורגעי מתח אמיתיים שגורמים לצופה להיות פשוט מרותק. יאללה, מתי שמלא עולה?