לא נקרענו: העונה השלישית של "צומת מילר" טובה אבל ציפינו ליותר

בלי ששמנו לב, שנה וחצי חלפה לה מאז הסתיימה העונה השנייה של "צומת מילר" והנה אמש, לאחר עשרות פרומואים וראיון קלוז'ר אחד בתזמון מדויק עם דנה ויס, שודר הפרק הראשון בעונה השלישית של הסדרה.

הקונספט אותו קונספט - הסדרה מתארת את החיים האמיתיים (לכאורה) של אדיר מילר, אחד הקומיקאים המצליחים והמוכרים ביותר בארץ, והתמודדויותיו ביום יום עם הסובבים אותו. בשונה מ"רמזור", שזכתה לאורך כל עונותיה לתשבחות והפכה לסדרת קאלט ישראלית, "צומת מילר" דווקא התקבלה בקרירות והביקורות כלפיה היו חלוקות בשתי העונות הקודמות. ולצערי, על אף הציפייה לפרק פתיחה מפציץ שיגרום לי להיקרע מצחוק, זה פשוט לא קרה.

הפאנצ'ים טובים, הרעיונות מקוריים, השחקנים מעולים, אבל הסדרה, בדרך די מוזרה ואפילו מעצבנת, מחולקת באופן מובהק לשלושה קווי עלילה נפרדים ותלושים זה מזה, וגם כשכל אחד מהם טוב ומצחיק בפני עצמו הם רווים בסצנות שחוזרות על עצמן אשר מדגישות את הפאנץ' קצת יותר מדי.

בגדול, זה הרגיש כאילו המוח המבריק של אדיר מילר הכיל כל כך הרבה רעיונות טובים שהוא פשוט שפך את כולם לתבנית אחת, קרא לה "פרק 1" והגיש. והתוצאה, כמו וופל בלגי ענקי ומושחת. כל דבר בנפרד הוא טוב אבל ביחד, זה לפעמים טו מאץ'.

לפרק קוראים "משקפיים" והוא עוסק בעיקרו בזוג מילר שבפשטות, לא רוצה להתבגר (הומאז' לשיר הפתיחה של רמזור מישהו?). אדיר מגלה שכמו רבים מבני גילו, גם הוא צריך להרחיק את הפלאפון מהעיניים כדי להצליח לקרוא משהו או להשתמש בפנס כדי לקרוא את התפריט בפאב, תוך הכחשות חוזרות ונשנות של "אני לא צריך משקפיים". מאיה אשתו (דקלה הדר המצויינת), מנסה לדחוף אותו לזרום עם הגיל שלו ולא להיכנע לסטיגמות, אך את חגיגות יום הולדת הארבעים שלה היא מקשטת בשלטי "מאיה בת 37". כל אחד והפחדים שלו.

על אף העובדה שלאורך השנים מילר מתחמק באופן תמידי מפוליטיקה, דווקא על תופעות "הישראלי המכוער" הוא אוהב לדבר ולהעביר ביקורת, בייחוד בסדרות שלו. דוגמאות לכך נראה בקווי העלילה המשניים המלווים את הפרק.

זוכרים את אנאלי הצרפתייה והנשקנית עם המבטא המוגזם? הפעם, במסגרת קומדיית המתח 'מדינת ישראל דופקת את אנאלי' - הצרפתייה התמימה נופלת פעם אחר פעם לאחת התרמיות המרגיזות שקורות בארץ – עוקצי התיירים. כך היא מוצאת את עצמה נותנת את כרטיס האשראי שלה לחברות בעלות שם אמין כמו "עקיצה טובה" המטלפנות אליה ללא הרף ומציעות מוצרים מיותרים, למורת רוחו של בעלה המיואש. הרעיון מעולה ונכון, הביצוע של גיה באר גורביץ' לא פחות ממבריק - אבל מדוע נדרשו לי בערך 4 סצנות כמעט זהות לחלוטין (כל פעם מחברה אחרת) כדי שאבין את הביקורת שהובהרה לחלוטין כבר בסצנה הראשונה?

קו העלילה השלישי והתלוש מכל הקשר בפרק סובב סביב מערכת היחסים המופלאה של עופר, הסוכן הרועש והצוהל של אדיר ובתו, רותם (עדי חבשוש, בואי נתחתן), הרועשת ממנו פי מאה. השניים מגיעים למסקנה שרותם צריכה לפתוח עסק שידרוש ממנה אפס התעסקות בבירוקרטיה ולאחר משא ומתן, עופר מגיע למסקנה העצובה: "בואי נפתח פעוטון! זה בית זונות אחד גדול, לאף אחד לא אכפת - זה לא פלאפל או חיות". האשתאג עוד ביקורת נוקבת. כמה עצוב, כמה נכון.

מדובר בשני שחקנים מקצועיים להפליא ומצחיקים עד דמעות כך שלא משנה על מה הם ידברו ביניהם - זו כנראה תהיה סצנה מוצלחת. מבין כל קווי העלילה, לשניים האלה יש את הפוטנציאל הגדול ביותר להצחיק, וחבל שלא היה מהם מספיק נפח הפעם.