זהו, הפרק האחרון בעונה השלישית והאחרונה של הסדרה הכי מדוברת ב-HOT שודר אמש וחתם שלוש שנים מסעירות בהן שירי אזוגי הפכה אותנו לסוחרי סמים פוטנציאליים, הרחיבה את היכרותנו עם עולם הזוחלים (מי היה שומע על החומט בלעדיה?) ובעיקר הגדילה את מעגל הקללות הזמין שלנו.
אז מה קרה העונה? החיים של כולם מסתבכים ללא הרף. נבחרת כישלונות הכוללת שוטרים, עבריינים ולירז אחד חסר אונים רודפים אחרי גביש סמים מקולל ומאשימים את שירי אזוגי בכל צרה שנתקלו בה. לאחר מרדפים, מכות, ניסיונות רצח וחטיפות הם משתפים לבסוף פעולה, כאשר מח"ש ומשטרת ישראל אחריהם, בניסיון להציל את מה שנותר משאריות חייהם ולהרוויח בסוף 6 מיליון יורו שיתחלקו בין כולם. אם אי פעם צפיתם אפילו בפרק אחד של "מטומטמת", תוכלו לנחש שמשהו כנראה השתבש בסוף. קלאסי "מטומטמת".
במשפט אחד אוכל להכריז שהעונה הזו היא הטובה ביותר מכל שלוש העונות של הסדרה (מה שהגיוני, לאור העובדה ששתי העונות הראשונות צולמו יחד ופוצלו מטעמים טכניים, כך שלא נותר זמן להסקת מסקנות והידוק התסריט). תנחומיי לצופים שלא שרדו את העונות הראשונות כי בסיכום כל העונות אפשר לומר שבת חן סבג ושי קפון עשו ב"מטומטמת" מה שאף יוצר לפניהם לא עשה.
נכון, הסדרה רחוקה מלהיות מושלמת: הצופה נדרש לגלות איפוק כשמילים כמו 'שמנה', 'ערבי', ו'קוקסינל' נשמעות ללא הרף מדי פרק (אף על פי שהן סביבנו בין כה בכל ביקור ברשתות החברתיות) ונדרש גם לגלות איפוק מול כישורי המשחק הלוקים בחסר של מוקי. נוסף על כך, אנחנו מקבלים לעתים סצנות צפויות ו-Over מופרכות, דיאלוגים צווחנים ומתישים, והדובדבן שבקצפת - סוף לסדרה מאכזב ומנומנם יחסית לאינטנסיביות ולקצב המהיר שהורגלנו אליהם במהלך העונה. וואלה, ציפינו ליותר.
למרות כל אלה, סבג הצליחה לייצר סדרה נשית, אינטליגנטית ובועטת אשר מגדירה את המונח "פמיניזם" מחדש בעודה חושפת אג'נדה לא מקובלת כמו הצד הלא נעים של תנועת Me Too. היא מעלה למסך דמויות (גבריות ונשיות כאחד) שלא דומות לשום דבר שהכרנו לפני ומייצרות עם הצופה יחסי אהבה-שנאה תמידיים. כל אלה מקבלים תנופה אדירה כאשר את הדמויות מגלם קאסט ייחודי ומרענן, שהוא לכשעצמו אחת הסיבות המרכזיות להצלחתה של הסדרה, יחד עם צילום מרתק ועריכה מוזיקלית מקורית.
לואי נופי, באבא בשבילכם, סוחר הסמים הערבי-מקסיקני בעל המבט המהפנט. אני נשבעת שגם אם הוא יקריא מתכון לסביח, זה עדיין יישמע מפתה ומלא מסתורין. לאור הכישרון הרב שהוא הפגין בתפקיד, סביר להניח שהוא לא ייעלם כל כך מהר. אורנה בנאי, שהתפקיד שלה קיבל עוד בוסט של דרמה לאחר פרידתה מיוצרת הסדרה, עם עליית העונה, אשר מגלמת את עדה "שאני אלך לעזאזל" שוחט: אם חרדתית, חוקרת פרנואידית ובכללי אישה בלתי נסבלת שהודות למשחקה המצוין והאמין של בנאי, אפשר אפילו לאהוב אותה לפרקים ובת אל פאפורה, הלא היא בת שבע, מנהלת הקרטל הפסיכופתית שמעוררת אימה על כולם ומגולמת בידי שחקנית גדולה בגובה 1.20 מ' בלבד.
תרשו לי להלל, בפעם המי יודע כמה, את משה אשכנזי, כלומר 'לירז', ההומו החרדתי-היסטרי-קורע מצחוק שאמנם אנחנו מכירים עוד מהפרק הראשון אבל העונה, הוא עובר תהליך מרגש ומעורר רחמים בו בזמן כאשר הופך מאנדרדוג המתאהב בחוטף שלו למי שנושא באחריות לחייהם של ארבעה פושעים נמלטים. אשכנזי זכה לתשבחות על תפקידו לאורך כל העונה, ולגמרי בצדק. אחת הדמויות המיוחדות והמשעשעות שראינו על המסך.
אז אולי שירי אזוגי נותרה בחיים, אולי לא. בכל מקרה, קצת שקט ממנה דווקא לא יזיק לנו, אחרי הסערות שהיא הכניסה לחיינו, המטומטמת הזו.
בכל אופן, על בת חן סבג אנחנו ממש לא מתכוונים לוותר בקרוב. מלבד היותה שחקנית מקצועית, מתמסרת ומשכנעת - מדובר ביוצרת נוטפת כישרון ואנרגיה, שסוף סוף הבינה בדיוק מה הקהל הישראלי מחפש ולא פחדה לתבל את התוכן במסרים נוקבים וביקורת ציבורית. כל שנותר לנו לקוות הוא שעד הפעם הבאה שנשמע ממנה (וכדאי לה מאוד שתהיה כזאת), היא תסחף אחריה גל יוצרים נוספים שלא יפחדו ליצור תוכן בועט ואותנטי, גם אם הוא מגיע בצירוף איזה "כוסעמק" פה ושם. אנחנו כבר רגילים בכל מקרה.