“גולסטאריות" היא אולי התוכנית המדויקת ביותר בטלוויזיה שלנו בבחירת הקהל שהיא פונה אליו. לא כל אדם מקרי שפוגשים ברחוב יהיה מוכן לצפות בפרק, או אפילו רק בכמה דקות מ"גולסטאריות". יש קהל למשל שנהנה עד השמיים מ"החמישייה הקאמרית" או מ"תרגיע" של לארי דיוויד. הקהל של “גולסטאריות" יראה על המסך מישהי שאומרת 20 פעם “גם באורופה הוא היה סקפטי" ויאמר, מי כתב את השטויות האלה?
והוא יצדק, מנקודת מבטו כמובן. אין הומור “נכון" או “לא נכון". או סוג שעדיף על סוג אחר. יש צופים שנוטים לסוג הסקפטי, ויש כאלה שחושבים שההתנהגות הפירומנית של אביגיל שרעבי שרק רוצה לשרוף את הפועל היא לא גסות לשמה אלא משעשעת, מלאת חן, שובת לב ואולי - גם אם לא יפה לומר את זה בקול - גם צודקת.
הקהל של “גולסטאריות" למשל רואה את שייע פייגנבוים מתקשה לקרוא פתק מהכתב, רואה איך הלשון מסתבכת לו עם המילים, ולא מרגיש מבוכה כלפי התמונה וכלפי הבנאדם. זה לא קהל פמיניסטי שיבוא בטענות מדוע לוהקו רק נשים שצועקות במקום לדבר, שצוחקות בקול גס, שאף לא אחת מהן נדרשה לוותר במהלך הצילומים על זמן עבודה יקר במעבדה שלה לחקר האנזימים במכון ויצמן, או קיבלה אישור מיוחד משר החינוך לוותר על הכנת כיתת המתמטיקה שלה לבגרות בחמש יחידות. הוא גם לא יתמה מדוע המשתתפות אינן מנתחות את האחרון של דויד גרוסמן, ומדוע גם המשתתפת ענבל גבריאלי אינה מזכירה בהתנהגותה הצרחנית את חברת הכנסת ועורכת הדין בעלת השם הזהה.
זה אולי לא קהל שצופה היה רוצה לפגוש, נאמר, במריבה בכביש או בהמתנה בתור במשרד הפנים למשל. גם לא קהל שהצופה היה רוצה להימצא בקרבתו בשעת ויכוח בבריכת מלון, כשקרשים וכיסאות כתר פלסטיק נמצאים בהישג יד. אולי גם לא בעיירות נופש ומסיבות לחופי הים התיכון, היכן שהאלכוהול זורם כמים, ואנטישמים חורשי מזימות אורבים לנערים יהודים זכים בהאשמות כזב מרושעות.
זה קהל שגורם לקהל אוהבי "החמישייה הקאמרית" להתרחק מהמקומות שבהם הוא מבלה, נופש, טס, רוחץ בבריכות ועיירות קזינו. זה קהל שהולך וגדל, חם, אוהב, מלובה, מעודד בידי שלטון להקשיב בכל הכוח לרגשותיו בלבד ולנהוג לפיהם. זה קהל שמספרו הולך וגדל ותרבותו משתלטת על הרחובות. הוא מפחיד את צופי קהילת "החמישייה הקאמרית". הוא מחליש את הקשר הרגשי שלהם למדינה. תשלחו לשייע פתק ותבקשו ממנו שיספר לכם על האירועים שיורדים בעריכה. רק אל תשכחו לנקד את הפתק.