כמדי שבוע, "הכוכב הבא לאירוויזיון", מנסה ללקט בשלבי האודישנים את הכישרונות הבאים של ישראל מתוכם אחד או אחת יזכו לייצג אותנו באירוויזיון 2020, (האחרון שייבחר ב"קשת 12" עם מעבר ה"קשם ל"כאן 11") בתקווה להחזיר את הכבוד האבוד לאחר כישלונו של קובי מרימי המוכשר באירוויזיון הקודם.
הראשונה לנסות מזלה בפרק הייתה חן הדר בת ה-23 בין אשקלון לכרכור , שהתבלבלה בין מירי מסיקה לקרן פלס (נמחל לה על כך). לאחר שסיפרה על חלומה להיות אסטרופיזיקאית, היא התוודתה על פחד הקהל שלה ולאחר שהשופטים הרגיעו אותה, סיפרה כי משפחתה עודדה אותה לגשת לתחרות ולתת צ'אנס לעצמה. הדר ביצעה את jealous של הזמר הבריטי לברינת' בחיוך ביישני והתרגשות רבה, בביישנות מתקתקה וקול מצוין, מיוחד ומלא אמוציות.
המתמודדת התחילה בביצוע סגור ונפתחה בהמשך ולמרות האדום המסורתי מאמדורסקי, קיבלה כחולים משאר השופטים והקהל וסיימה עם 83% למרות שלא הצליחה לסיים את השיר מרוב מחנק מהתרגשות, קטע לא מקצועי אבל שוב, נמחל לה על הביישנות ולו בשל הביצוע המדויק והשברירי.
השני לנסות מזלו היה מיכאל צידון (29), שטען שהוא זמר אירועים ומתפרנס מזה, לאחר שהשתתף בתכנית "אייל גולן קורא לך" (ולא העפיל לשלב מתקדם).
צידון בחר בצורה גנרית, בנאלית ומשעממת את "חייאתי" של נסרין שנחרש יתר על המידה לאורך העונה. למרות בחירה לא מעניינת כל כך, צידון הציג ביצוע יפה, עוצמתי מרגש וסטנדרטי. המתמודד עבר בקושי את רף 70 האחוזים, למרות איכותו הווקאלית המצוינת.
אין עוררין על כישורו הווקאלי, אך אני לא רואה אותו עומד על בימת האירוויזיון ומסלסל לאירופה, שכן הוא מוגבל לז'אנר הים תיכוני ולא מעבר, מה גם שיש לא מעט זמרים מסלסלים שכמותו בלי ייחודיות מסוימת, לכן הוא יותר מתאים למועדונים ים תיכוניים וטברנות, ולא לכבוש את העולם (כי פשוט לא מתאים).
השלישית להשתתף הייתה עטרה אוריה (23) מהוד השרון, בוגרת בית הספר למוזיקה "רימון", יוצרת וזמרת שנשמעה בהתחלה בראיון עם אסי ורותם קצת מוזרה ("להסתובב ברחוב זה מוזר בעיניי"), אבל אז סיפרה כי עברה בין משפחות אומנה מאמצות, גרה ברחוב כהומלסית ובראיון פתוח לב חשפה את סיפורה מעורר ההשראה, על כך שאמה המאמצת שלפה אותה מהרחוב ולקחה אותה לביתה.
כשהיא מקבלת תמיכת חבריה ואמה המאמצת, עלתה עטרה לבמה ולאחר שיחה עם איתי וסטטיק שסיפרו על משפחותיהם המאמצות, ובחרה באופן מקורי לבצע את "עכשיו או לעולם" של עידן חביב.
כשהחלה לשיר, נשמעה עטרה כיובל דיין (במניירות ובגוון הקולי) אך ככל שנכנסה לשיר נחשפה הישות המוזיקלית האישית שלה. למרות שההתרגשות והבכי בקעו מגרונה, עטרה הביאה וייב מיוחד, אחר ובלתי שגרתי בביצוע שלא השאיר אף עין יבשה, ולא רק בשל סיפורה מעורר ההשראה אלא בשל ייחודיותה המוזיקלית.
בסופו של דבר הרימה אוריה את המסך עם 73% ולאחר שהביאה לסטטיק במתנה דובון צעצוע קטן כאחוות מאומצים - וגרמה לשופטים להריע לה בדמעות. אחרי כן לוי חשף את סיפור היותו מאומץ וכיצד אמו המאמצת לקחה אותו וטיפחה אותו.
הרביעית שהופיעה הייתה הילה וקנין (28), נשואה טרייה מרמת גן שבחרה לבצע את "רק אותך" של מורן מזור, הגרסה העברית לשיר הנושא מ"הכלה מאיסטנבול".
עם עודף מניירות וזיופים קלים, ביצוע חובבני ומטה, חור באוזן ויותר דאווין מכישרון - מצאה עצמה וקנין רק עם אדומים וחוסר סימפטיה מהקהל ובצדק.
דקלה מלכה (29), שכונתה בפי בן זוגה "תותי", ניסתה לצאת מהצל שאופף זמרת ליווי של רותם כהן היישר לפרונט. כהן אגב ישב עם אסי ורותם בעמדתם.
מלכה בחרה את stone cold של דמי לובאטו, שיר די מסובך ומורכב לביצוע, אבל כבר מהסיפתח שיחקה אותה בשליטה ווקאלית אבסולוטית בניואנסים ובמלודיה, עם גוון מסקרן וייחודי שחטא היה לא להעביר אותה.
לצערי היא לא עברה על אף הביצוע המצוין, כשהשופטים טענו (וטעו לטעמי) שמשהו חסר בו. למזלה, היא קיבלה "סייב" מאסי ורותם (כראוי) ועברה לשלב הבא ואני בטוח שהיא תוכיח עצמה בהמשך עוד יותר.
כחלק מהשטיקים של אסי ורותם בפרק, הם החליטו לאתגר את השופטים בביצועים לשירי ילדים נודעים. לאחר שמימון שרה את "גברת פלפלת", הגיע תורו של תבורי לבצע את "אלירן שלי" ששימי תבורי שר לאחיו של בן אל, אלירן.
מימון סיפרה בתכנית ששימי תבורי כתב את השיר, טעות קריטית ונוראה שכן עוזי חיטמן ז"ל כתב והלחין את השיר באייטיז.
זו לא הפעם הראשונה שמימון מפגינה בורות מוזיקלית, ובשנת 2015 ב"אקס פקטור" טענה שאינה מכירה את "אלינור ריגבי" המיתולוגי של הביטלס.
לעיתים אם לא בטוחים בפרטים, עדיף לסתום את הפה ולא לזרוק שטויות קריטיות לאוויר, שמעידות על חור חמור בהשכלה כשאף אחד מהשופטים לא טרח לתקן את מימון.
הבאים לעלות היו שלישית wonder years (על שם סדרת הטלוויזיה הנוסטלגית) ששרו את it must be love של מאדנס בביצוע אקוסטי מופלא של שתי גיטרות ובנג'ו עם הרמוניות מופלאות ונעימות לאוזן ועברו עם 77% בקלות.
אסי ורותם חברו מיד אחרי כן לרן דנקר וביצעו יחד את "בואי נעזוב".
בסוף הפרק עזר שלף מהקהל ב"ספונטניות" (או לא) אחת מהניגשים לאודישנים שלא התקבלה לתכנית והושתלה שם מבלי לדעת שהם יעלו לשיר.
הוא בחר בבר פורמן, נערה בת 16 ממגדל העמק שמסתבר שזכתה במקום השני בפסטיבל סאן רמו לילדים.
לאחר חזרות קצרות עם המנהל המוזיקלי עמוס בן דוד עלתה פורמן לבמה וביצעה את something got a hold on me בקול מלאכי (אלוהי אפילו, הייתי אומר מבלי להגזים) שמזכיר אטה ג'יימס או ארית'ה פרנקלין קטנה, ושרפה את המסך עם 78%.