אלי בן דוד ("בובה של לילה", "אנחנו במפה") כתב את "הנספח" מניסיונו האישי. אשתו נתמנתה לתפקיד בכיר בפריז, ובן דוד נסע בעקבותיה לשם. הרילוקיישן עבר עליו בקשיים גדולים, חלום החיים הססגוניים בעיר האורות התנפץ במהירות, ועל אלה כאמור ביסס בן דוד את הסדרה.
אפשר להיות קטנוני ולמנות לבן דוד בעיות בתסריט. אבל למעשה במישור האיכות הדרמטי יצאה לבן דוד סדרה אחידה, בלי עליות גדולות, בלי נפילות גדולות ומביכות, קלילה ואינה תובעת מאמץ גם ברגעיהם הפחות נעימים של גיבוריה, וכל זאת על רקע נופיה של פריז. אדריכלות הבתים, הכיכרות, הסיין, השפה הצרפתית - כמה כבר יכול להיות רע?
חוסר התובענות של הסדרה הופך אותה לפיצוחים של טלוויזיה. אפשר לעזוב אותה למספר דקות, לגשת למקרר לחטוף משהו, בלי תחושת בהילות שאתה מפספס בדיוק איזה רגע דרמטי במיוחד. אפשר גם להחמיץ פרק או שניים ולחזור לצפות בסדרה. לא קרה כלום. ככה זה בסדרה קלה. ממילא אנחנו יודעים לאן הולכים חייו של הגיבור. לפחות זה קורה בפריז.
"הנספח", ימי רביעי וחמישי, החל מ־18.12, הוט 3