אחרי רצף פרקים של "הכוכב הבא לאירוויזיון", בהם גנבו את הבמה מועמדים שעדיין אסור להם לקנות אלכוהול באופן חוקי, עתה הגיע תורם של הבוגרים, המקצועיים ואין מה לעשות, גם המוכשרים יותר - להוכיח מי הבוס כאן. המסקנה העיקרית: כמעט כולם.
הפרק נפתח במי שהיה גם הראשון להתברג ישירות לנבחרת - רביב כנר, החייל המשוחרר שאיבד את חבריו בלחימה וכבר באודישן נכנס עמוק ללב של הקהל, ובייחוד לזה של רותם סלע. כנר ביצע את "Sign of the times" והציג, Once again, את אחד הקולות הכי מיוחדים שיש בתחרות. לצד רגעים קסומים שהוא נשמע כמו אסף אבידן, ובשילוב החספוס והגבריות שלו, הוא לגמרי מתברג כאחד מההימורים לשלבים המתקדמים. האם אני רואה אותו על במת האירוויזיון? פחות, אבל להדיח אותו על ביצוע שכזה היה פשוט מחדל.
עוד מתמודדת שזכתה לגל תשבחות מהשופטים מהתו הראשון היא מורן אהרוני. בלוק של "באתי לנצח", הציגה אהרוני ערבוב של מקצועיות, ביטחון שיא ומנעד קולי מרהיב בביצוע שגרף בקלות חמישה כחולים, גם כן. רגע משעשע במיוחד אירע כששירי בדקה עם נועה קירל, שממשיכה לשפוט באורח אקראי באודישנים בשלב זה, האם היא זוכרת אותה מ"כוכב נולד 4", התוכנית בה התגלתה לראשונה. מסתבר שהיה לה קצת קשה להיזכר, משום שהיא הייתה בת 5 באותו הזמן. אופסי.
בין אודישן לוהט כזה לאחר, השופטים נאלצו להיפרד גם מזמרים איכותיים אך כאלה שהפורמט האירוויזיוני אכן פחות בשבילם. ביניהם מיכאל צידון, שאמנם המיס את השופטים בביצוע יפהפה בטורקית, אך לא מספק בשביל הבמה בהולנד ומעפר נווה, שאף על פי שקשה שלא להתאהב בו - דווקא קל היה להבין שזה הזמן שלנו להיפרד.
שני מקומות נוספים תפסו אמנים שנמצאים בקצוות שונים על הסקאלה המוזיקלית: אור אדי, גם היא פליטת ריאליטי מוזיקלי, שהקסימה את הפאנל בביצוע ל"אוהבת אותי אמיתי" של עומר אדם וגרמה לשירי לפצוח בפרץ מחמאות קולח לזמרת המוכשרת והמסלסלת. אחריה, "התבלינים", אשר חטפו ביקורות נוקבות באודישן הראשון, עלו עם עיבוד רוק בועט ואינטליגנטי ל-"Tango" של מארינה מקסימיליאן ועל אף ביצוע שהרגיש מתאמץ וצעקני לרגעים, הצליחו (בקושי רב) להיכנס גם הם לנבחרת הנחשקת.
כשמועדון הקצב של אביהו פנחסוב עולה לבמה, הראש מסתחרר בניסיון להבין האם הדבר הזה הוא גאוני להפליא או מעיק ונמרח, אך כשקרן פלס אומרת שמדובר במשהו חסר תקדים, היא פשוט צודקת. זה זה. בכניסה מוגזמת כרגיל, ענטוזים ותלבושות, כישרון מוזיקלי אדיר וסבתא אחת כובשת - הצליח גם הפעם מועדון הקצב לעלות לשלב הבא, גם אם זה דרש מאביהו מעט להתחנן בפני איתי לוי שייתן לו את הכחול. אני רק שאלה: האם הקסם של המועדון עובד רק בשירים מקוריים של אביהו או שמא נזכה לראות את ההרכב הצבעוני מפציץ גם בקאבר אי פעם?
אם נשווה את הפרק הזה לקודמו, אין ספק שאמש קיבלנו תזכורת לכך שהגמר לא חייב להיות מורכב רק מתלמידים שכרגע בהפסקת בית הספר. האמנים שכבר עברו דבר או שניים בקריירה, החליטו באומץ להתמודד בפורמט אינטנסיבי ולא קל כמו "הכוכב הבא", גם במחיר של פאדיחה והפסד לאמן בתחילת דרכו, ורק על כך מגיעים להם כל הכבוד והערכה. אני מהמרת עליהם. ואם כבר כל הכבוד, אז אני שמחה לראות שחזרנו לנורמת הפרקים הכייפים והמבדרים (לעומת השיממון מהפרק הקודם): רותם ואסי עושים שטויות, שירי עוקצת את רותם ואמדורסקי שוב נהנה להטיל אימה. איך קוראים לזה? אה, שגרה.