ברכותיי, עלינו שלב. שלב הדו-קרב הראשון תם במוצאי שבת ואמש הנבחרת החלה להתמודד בשלב ניפויים נוסף. הפרק כלל שלושה דו-קרבים ועוד חצי דו-קרב שמשום מה לא הושלם ובנוהל הקבוע, המפסיד בדו קרב מועמד להדחה. שנתחיל?

לראשונה העונה חלק מהמועמדים צוותו לזוגות והתחרו בדו-קרב מול צמד אחר, ראש בראש. ראשונות עלו צוות הדיוות – מורן אהרוני את עדן אלנה – שפתחו את הערב בביצוע ממוטט ל"Natural Woman" של ארית'ה פרנקלין, דיווה גדולה אחרת. קולותיהן של השניים התמזגו בהרמוניה מושלמת והוכיחו, פעם נוספת, שבמת האירוויזיון תפורה עליהן לחלוטין.

אחריהן, עלו דוראל סעדון ועדן זהר- שני פייבוריטים מבטיחים לא פחות שעל אף היותם זמרים מעולים, שרו קאבר שלא הצליח להמריא ל-"Stand By Me" – אשר הוביל אותם להפסד בדו-קרב.

הדו-קרב השני סבב סביב "סיפור אישי" של שני מועמדים שניצלו מהדחה בשלב הקודם: "התבלינים", שבבחירת שיר אמיצה ביצעו את "שני משוגעים" בגרסת רוק-אלקטרו ובחרו בסיפור אישי חסר כל קשר לשיר. אפילו הכינורות, ההפקה והעיבוד החדשני לא הצליחו להתעלות על הביצוע הווקאלי הלוקה בחסר שניתן, וההרכב הגיע ל-60% בלבד.

לעומתם, אוהד שרגאי הלך על קלף מנצח כשבחר שיר איתו הוא מופיע ברחבי הארץ כבר שנים - "היי", המספר על ילד המשתוקק לאהבה מאמו - נושא שנוגע בכולם, ובעיקר בפאנל השופטים הרגיש שלנו. כראייה, חנוק מדמעות הכריז לוי באופן מוגזם למדי על הביצוע כ"ביצוע הכי טוב העונה". מיותר לציין שגם יתר חברי הפאנל נחנקו מדמעות במהלך הביצוע. נכון, שרגאי אכן ניחן במנעד רחב והוא ידוע כפרפורמר מצוין, אך קשה לנתק את העובדה שמדובר בשיר שהוא שר פעמים רבות לפני, כך שהאתגר עבורו לא גדול במיוחד הפעם. לא יכולתי להסכים יותר עם אמדורסקי, כשסיכם: "ביצוע רגשני, אך לא מרגש".

הרגע המפתיע של הפרק, נרשם כשמועדון הקצב של אביהו פנחסוב לבש חזות אחרת, כאשר עלה לראשונה ללא ברברת וכניסה בומבסטית, ובעיניים חנוקות מדמעות סיפר שישיר את "עיניים שלי" של פוליקר. קשה היה להישאר אדישים לסבתו של אביהו, שסיפרה בבכי על כך שהשיר מוקדש לבתה, אמו של אביהו, שנפטרה לאחרונה. בעיניי, מדובר בביצוע הטוב ביותר של אביהו - שחשף את היותו ווקאליסט מוכשר ויחד עם ההרכב הלבוש לבן, תפאורת המדבר והאווירה הקסומה- סיפק ביצוע נוגע ללב.

לצערי, הוא לא מספיק שכנע את הקהל והפאנל שהעבירו לשלב הבא דווקא את לואי עלי, המקצועי והנהדר שביצע את שירה של נסרין בדיוק אופייני, אך לא חשף בו משהו שלא הכרנו עדיין. שוב, פנחסוב מועמד להדחה אך אם ימשיך להיות על תקן שפיטה, שהועמדה להדחה וניצלה פעם אחר פעם - עד הגמר, אין באמת סיבה לדאגה.

תוצאותיו של הדו-קרב האחרון לערב זה היו צפויות מראש: ביצועה של לינוי אקלה ל"ארץ קטנה עם שפם" בעיבוד מחודש שאיבד כל קשר למקור בתחילתו והגיע לשיאו מאוחר מדי, הוביל לתוצאה של 35% אחוזים בלבד.

כנר, לעומתה, זכה לשבחים על ביצועו ל "אבא" של אביתר בנאי, שביחס לעובדה שמדובר בזמר עם קול צלול, זך ושונה בנוף - הביצוע לא היה מספיק מרשים, ובוודאי לא עומד ברף של השלב המתקדם בתחרות. על אף ביקורות נוקבות ושני אדומים, עבר רביב לשלב הבא, זכור עדיין לטובה מביצועיו האדירים בשלב המוקדמות. 

הביצוע האחרון בתכנית שייך לאלה לי להב ואור עמרמי ברוקמן שחרכו את הפרומואים בימים האחרונים: השניים שרו את "Senorita" בעיבוד עדכני וצעיר אשר החמיא מאוד לשני הפייבוריטים הבלתי מעורערים של העונה, שזכו ל-95(!) אחוזים וכמות מחמאות אסטרונומית מהשופטים. באופן מבאס אך צפוי מצד ההפקה, החלק השני של הדו-קרב בניצוחן של גאיה שאקי וללי, שתי זמרות מהמדוברות בעונה - ישודר הערב, ואחרי ההישג של בילי אייליש ואד שירן הישראלים, לא נותר לי לאחל להן דבר מלבד הצלחה.  

לא ברור מדוע תכנית בידור כייפית בדרך כלל כמו "הכוכב הבא" לבשה אמש אנרגיות מבאסות של יום הזיכרון כשכמעט בכל דו-קרב קיבלנו ביצוע עצוב, משבית שמחות וסוחט דמעות. ברור שמקומן של הבלדות המרגשות נחוץ והכרחי, אך כדאי לשמור על מינון מתאים שמא ניכנס לדיכאון ונזפזפ במהרה ל"אח הגדול" בערוץ המקביל. ואם כבר רצף שירים עצובים, אז לפחות לא במוצאי שבת, גם ככה קשה פה.