צריך לצלוח את ההתחלה הארוכה והלא פשוטה של הסרט הזה, שבה - על גבי מסך מוקטן - מוקרנים קטעי וידיאו בשחור־לבן מגורענים באיכות נמוכה, כצפוי וכמקובל בסרטים שצולמו בעת ההיא, ומתארים את ימי פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ומלווים בקריינות של מי שהיו לחיילים במלחמה ההיא.
זה נמשך ככה עוד ועוד והופך במהירות למעייף וגם תמוה, עד שכעבור 24 דקות (בדקתי, על השעון), כמו בסימפוניית הפתעה, נפתח המסך לגמרי, וסרטי השחור־לבן בני המאה שנה ויותר הופכים לצבעוניים וחיים כאילו צולמו אתמול.
זה כמו סטירת לחי. כמו אגרוף מזעזע בבטן. הצופה מוזמן לבחור לעצמו את הדימוי המתאים לו אישית. אין דומה ככל הנראה בסרטי הארכיון של מלחמת העולם הראשונה לאפקט שהסרט "הם לא יזקינו", שטופל באמצעי מחשוב מתקדמים, מייצר. מלחמת העולם הראשונה, על כל זוועותיה, מתעוררת לחיים.
החיים הבלתי נסבלים בחפירות, הבזבוז ההמוני האדיש של חיי אדם, הפגזים שמתפוצצים וקורעים בשר אנושי, הגופות המוטלות בכל פינה - כל אלה, שעד היום היו מתועדים בשחור־לבן מטושטש, מרוחק, מגינים בעזרת מסכים אלה על הצופה, מוגשים כאן בטכניקה החדשה צבעוניים, חיים, בלתי ניתנים להכחשה, חוסמים כל אפשרות להימלט מהזוועה. בלי לייזרים, בלי רחפנים, בלי חמקנים, בשר אנושי קרוע ומדמם ישר בפנים. סרט מלחמה אמיתי, שאסור לוותר על הצפייה בו.
"הם לא יזקינו", יום א', 12.1, 21:00, יס דוקו ויס VOD