כ-20 נשים נרצחות בישראל מדי שנה מאז שנת 2000. יהודיות ומוסלמיות, צעירות ומבוגרות, ממוצא מזרח אירופאי או צפון אפריקאי– המגפה לא פוסחת על אף אחת. נתונים אלו, יחד עם עידן ה"MeToo" שפרץ בשנתיים האחרונות, הופכים את "הכי יפה בירושלים", סרטו של גידי מרון, לרלוונטי מאי פעם.
רבות דובר על סיפורה של ענת אלימלך, הדוגמנית וכוכבת הילדים שחייה נגדעו בשיאם על ידי בן זוגה, והיא רק בת 23. הטרגדיה שהתרחשה ב-1997 זעזעה את עולם הבידור הישראלי וכמוהו גם את הציבור בישראל בניסיון להבין: מה הוביל ספר מוצלח, אדם נאה ועשיר כמו דוד אפוטה שהיה מאוהב עד כלות באלימלך – לרצוח את זוגתו ואז להתאבד בעצמו? ובעיקר- האם הייתה דרך למנוע את האסון?
ענת אלימלך נרצחה כשהייתה פחות או יותר בגילי. את שבע השנים האחרונות בחייה, מהיותה תלמידה בת 16 (!), העבירה לצדו של אדם כובש, תלותי, אינטליגנט, קנאי, מוכשר ורוצח. בפרק הראשון של "הכי יפה בירושלים" נחשפנו לתחילת מערכת היחסים בין השניים: סיפור היכרותם, תגובותיהם של הקרובים ותחילתן של סצנות הקנאה – שהובילו לסוף המזעזע המוכר לנו.
לכאורה, הסרט הכיל את כל המרכיבים שסרט מוצלח עשוי להכיל: העלילה דרמטית ומתפתחת, הדמויות יפות ומעניינות, השחקנים מוכשרים וכריזמטיים ואפילו ישנם מספיק קרובים שהכירו את הגיבורים לעומק בשביל לעבות ולשפוך אור על סיפורים שלא הכרנו, ועדיין – משהו הרגיש לא מספיק מהודק: יפה ומוכשרת ככל שתהיה, אגם רודברג לא אמינה כתלמידה בת 16 שטוענת שיש לה בגרויות ביום למחרת, סצנות הקנאה והבכי הדרמטיות של אפוטה בגילומו של רוי מילר נראות לא אמינות, והמהירות שבה שלף אקדח שנייה לאחר שקרא ידיעה מחשידה בעיתון נראתה כאילו לא ניתן היה להשלים את הפרק ללא הכנסה מאולצת של האקדח המבשר על הסוף הרע.
בלט בחוסר האמינות סיפורו של אבי אלימלך, אביה של ענת, שבזמן שהוא מספר למצלמה כמה התנגד לקשר – דמותו בסרט מאבדת כל פאסון כשזמן קצר לאחר סצנה בה הוא מאיים על אפוטה, הוא נראה נשבה בקסמו כשאוכל מאפה טורקי שהכין עבורו.
סיפורי האלימות נגד נשים מקיפים אותנו כבר שנים רבות ולאחרונה נשמעים ומדוברים, לשמחתי, בהיקפים גדולים יותר. אחד מהדברים שתמיד צרמו לי הוא שגם אם הדבר לא נאמר במפורש, קשה שלא לתהות מדוע האישה לא עזבה את הגבר שתקף אותה ונשארה עמו גם כשחוותה אלימות קשה.
דמויותיהם הקלאסיות של הגבר והאישה לרוב נשארות מעורפלות, ועל כך מתעלה "הכי יפה בירושלים" שעל אף הסצנות הלוקות בחסר, רווי בעדויות מעניינות ומרתקות: קרובי המשפחה והחברים של השניים, שמהווים נדבך מרכזי בסיפור, למעשה מספרים לנו את סיפורם של מי שכבר לא בחיים. הסיפורים על ענת כבת משפחה וחברה מדגישים את אופייה כאדם תמים, מתמסר, רגיש ולא רק "הכי יפה בירושלים" כפי שהיא נשקפת מבעד לשערי המגזינים ותוכניות הטלוויזיה.
על כך הוסיפו חבריו של דוד אפוטה אשר מספרים ללא היסוס על האישיות הכריזמטית שגרמה לכל כך הרבה גברים ונשים ליפול בקסמו ומייחסים לו תכונות אנושיות שנמצאות ברבים מהסובבים אותנו. אלו עדויות חשובות שמראות כי לא היה מדובר באישה חסרת אופי שהלכה שבי אחר הגבר העשיר, אלא בבחורה צעירה ומוכשרת שהתאהבה באדם ססגוני ומלא חיים, אשר התאהב בה עד שלא יכל לשאת זאת יותר – ולקח את חייהם. יתרה מכך אנחנו מבינים כמה הסיפור הזה ריאלי ועלול לקרות במערכות יחסים של זוגות שנמצאים סביבנו גם היום.
סיפורה של ענת אלימלך רצוף בתחושה עזה של החמצה מתחילתו ועד סופו: הקרובים לבני הזוג שהתנגדו לקשר אך לבסוף נכנעו אל מול האהבה של השניים, האובססיה של אפוטה לנשקים, האבסורד בכך שאביה של אלימלך נהג להתאמן איתו רבות במטווחים והחברים שידעו על הריבים הקולניים אך העדיפו לא להתערב. אך אין ספק שההחמצה הגדולה מכולן היא סיפורה של א', האקסית של אפוטה שהייתה יכולה להיות בקלות להיות ענת אלימלך, ושאם היינו מכירים את סיפורה בזמן – לא היה נוצר הסרט "הכי יפה בירושלים". ועם תחושת ההחמצה הנוראית, נצטרך לחיות אנחנו ולתעל אותה לטובת מניעת מקרים כאלה אצל הקרובים אלינו. ועכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי.
חלקו השני של הסרט ישודר ביום שני 09.02 בקשת 12.