אם הייתי לוקחת את המועמדים בעונה הנוכחית של "משחקי השף" ומכניסה אותם לבית "האח הגדול", היינו מקבלים עונה פשוט נהדרת: דניאל גולן על תקן "עירבבנו את ג'קי מנחם ואלירז שדה וזה מה שיצא", זוהר גבאי על תקן האשכנזייה שתמיד נשמעת כעוסה, דניאל קיציס על תקן היפהפייה ואיך לא – נאיפה על תקן הערבייה שכולם אוהבים בבית. לצערנו, הגורל רצה אחרת וכל הנ"ל מועמדים בפורמט טלוויזיוני שהדרמה הכי גדולה שיכולה לקרות בו היא שהקצפת תצנח.
שלא תבינו לא נכון, אני מברכת על קיומן של סדרות כאלה – שלוקחות תחביב שמעניין רבים מהישראלים (מחקר משנת 2014 גילה כי 75% מהישראלים אוהבים לבשל) וסביבו בונים פורמט ריאליטי מעניין. כך עשו, כידוע, עם תוכניות השירה, הספורט, הריקוד וכ"ו. אפשר לומר במשחק מילים עלוב למדי שמדובר במתכון מנצח להצלחה. אז מה הבעיה, אתם שואלים? שאותי, אחת מאותם אנשים שמצלמים את המחבת כשיצאה להם חביתה טובה, שמתרגשים כשהאורז לא נדבק לסיר ואלה שמעדיפים להתארח על פני לארח בכל הזדמנות, הסדרה פשוט לא מעניינת.
אם אשים בצד את העובדה הפשוטה שתהליך הכנת התבשילים לא מעניינת אותי כאדם, ואבקר את "משחקי השף" כפורמט טלוויזיוני בלבד - אחד מהדברים הבולטים שהפריעו לי הוא החזרתיות. ברור לי שפרק הדחה (בו צפיתי על מנת לכתוב את הביקורת) הוא יחסית דל באקשן לעומת פרקי המשימות, ועל כן יש צורך למלא את זמן המסך בתוכן נוסף, אך הבעיה היא שהזמן הזה מתמלא במועמדים שחוזרים על עצמם שוב. ושוב. ושוב. הנה לכם, דוגמה: דניאל קיציס מספרת למצלמה על כך שעלה לה רעיון גאוני ובו היא תשלב זיתים עם גבינה לבנה. שוט הבא - דניאל מערבבת במיקסר גבינה לבנה עם זיתים ומספרת על כך שהיא עושה את זה. שוב דניאל מול המצלמה: "זה יהיה איזשהו קרם מוקצף של גבינה עם זיתים". אני יצאתי משם עם הרושם שדניאל הולכת להכין גבינה לבנה עם זיתים, מה אתם אומרים?
מלבד קיציס, ההפקה חטאה בעניין זה גם עם מועמדים נוספים ואני תוהה: מדוע? כשיש בקרבכם מועמד זהב כמו דניאל גולן, מועמד טלוויזיוני קלאסי עם כריזמה אדירה ויכולת ורבלית אדירה, כל רגע שמוקדש למועמד אחר הוא פשוט מבוזבז. ואם אין לכם, הפקה יקרה, רעיונות למילוי הזמן החסר, זו בעיה שכדאי להתמודד איתה כבר עכשיו, ויפה עונה אחת קודם.
לצד החזרתיות, הייתי מקדישה זמן רב יותר לפידבק שהשופטים מגיבים למנות בטעימה העיוורת. כצופה המעוניינת בכמה שיותר רגעי דרמה אמיתיים ותפניות בעלילה, אין דבר מסקרן יותר בתוכנית מאשר הרגע בו המועמד בטוח שהכין מנה נהדרת ואסף גרניט טועם אותה בחדר השני ואומר שזו בין המנות הגרועות שהוא אכל מימיו.
נכון, אני מיעוט – ואני מקבלת את היותי חלק ממנו בהכנעה. "משחקי השף" זוכה לרייטינג נאה (והייתה זוכה ליותר אם לא הייתה מוצבת מול הסדרות האהובות ביותר בערוץ המקביל), כי היא באמת סדרה טובה, המכילה את כל מה שאני מצפה מסדרה: ליהוק המועמדים בה הוא מהאיכותיים שהכרתי, כל אחד מהשופטים הוא שם דבר במטבח הישראלי, והם אפילו מתגלים כדמויות טלוויזיוניות צבעוניות וורבליות במיוחד (רק איפה הנשים?!) והדובדבן שבקצפת - כמות הבולשיט בסגנון "המנה הזו מזכירה לי את סבא שהכין איתי כיסונים בסיביר", כשהמועמד חנוק מדמעות, פשוט מינימלית בהשוואה לתוכניות אחרות.
אז עד שלא אקבל בדרך לא דרך את גן האהבה לבישול, אני לגמרי מכילה את קיומה של הסדרה והיותה כה אהובה בבתים רבים בישראל. עד אז, "משחקי השף" תצטרך להסתדר בלעדיי. אבל אם כבר צפיתם והכנתם איזה פריקסה, סופלה, קרוקומבוש או עוד מילים של מאכלים שלעולם לא אצליח ליצור לבד - תעשו טובה ותקראו לי, אני בתמורה - מבטיחה לדמוע ולומר שגם סבתי הכינה לי כאלה כשהייתי קטנה.