נראה שבעונה זו, יותר מכול עונה אחרת, מתמקדת ההפקה בדמויות מרכזיות, ופחות אכפת לה מדיירים שלטעמה לא מספקים את הסחורה. שידור שלם אמש הוקדש לרומן שמעולם לא היה, בין תקווה וליאור. וכאילו לא ידענו שליאור רואה בה יותר דמות של אם להתרפק עליה, מאשר מישהי עם פוטנציאל לעורר את תאוותו. אפילו תקווה ידעה וחשה שזה המצב. ליאור בעצמו הודה בכך בחדר האח הגדול לפני יובלות. אז כאשר זוג המנחים הסימפטיים מנסה, אמנם לא בכוח, לדחוף לנו עוד סיפור אהבה לוהט שהולך ונרקם בין שני אנשים שכנראה עם צאתם מבית האח, ילכו כל אחד לדרכו וסאלאמת, זה זלזול באינטליגנציה. ועוד להקדיש לסיפור הזה את רוב הפרק, שלא לדבר על כמעט כל העונה כולה, כמה מייגע, מתיש ולא מעניין בעליל.
הייתי מצפה שיוקדש זמן מסך גם לדיירים אחרים. הרי זאת הסיבה שאנשים אלה עזבו את ביתם, משפחתם ואת מקום עבודתם, על מנת להיראות ולהישמע, לטוב או לרע, ולא לשמש סטטיסטים בהצגה. ולכן, ההתייחסות המינימלית לקיומם בבית, מעליבה ופוגעת. אז מה אם הם לא פוצחים בתוך הבית ברומנים מטופשים חסרי תשוקה? מישהו שם בקוקפיט של ההפקה, חושב שהנשיקות המצפצפות והכביכול לוהטות בין אדם ושירלי, מעוררות למישהו את החשק המיני?
הרי כל הסיפור שנרקם סביב אדם ושירלי, הוא חסר אפקטים דרמטיים ונטול מתח מיני, בעיקר שרק לפני זמן קצר, אדם נשבע לירדן שהוא יעשה כל מאמץ שהיא תתאהב בו, והופ, שנייה וחצי אחרי ההצהרה הזאת, הוא כבר מאוהב במישהי אחרת, אך ורק בגלל שהיא עשתה לו עיניים. ועוד לפני שבכלל הם התוודעו אחד לשני, או אפילו זכרו את השמות אחד של השני, הם כבר מתנשקים בצלצולים רועשים כמו תינוק שמתענג על המוצץ שלו. זה ילדותי, לא מושך, וזה כמו לצפות בשני בני טיפש עשרה שמשחקים במשחק של הגדולים.
וכך, זכו גם הנשיקות של הזוג המאוד לא מעניין הזה, לזמן מסך מוגזם. הייתי מעדיפה אפילו לראות את אודליה, שדרך אגב היא האישה הכי יפה בבית, שרה בזיופים רועמים במטבח, בזמן שהיא מטגנת שניצלים. הייתי גם מעדיפה לשמוע סתם שיחה בנאלית בין חגית וגד, גם אם האחרון שואל את השאלות הכי הזויות אבר, בתקווה שאולי יום אחד הוא יהפוך למראיין בטלוויזיה.
קשה לי להאמין שלא מתקיימות שיחות בבית, כאילו היה המקום מנזר השתקנים. אנשים מדברים, מתקשקשים על דא והא, ביניהם גם חגית, שאם המצלמה הייתה מתמקדת גם עליה פה ושם בשבוע האחרון, אולי לא הייתה מודחת. אז היא הודחה, ושירלי נשארה, בגלל הנשיקות האיכסיות שהיא מחליפה עם אדם. נו באמת. מישהו בכלל מאמין לה שהיא מאוהבת בו וכל פעם שהיא רואה אותו "יש לה פרפרים בבטן"? הרי ברור לכולנו, ובעיקר לשירלי, שההתאהבות המזויפת הזאת, בעיקר כשאדם מתאהב כל יום במישהי אחרת, בקצב גדול יותר מהתפשטות הקורונה, נועדה ליצור עניין, על מנת שהיא תישאר לפחות לעוד פרק בתוכנית, עד שתודח. גיחכתי בקול, כאשר בפרק אחר, היא בכתה בחדר האח שסיבת הקיום שלה בבית היא בכלל לא אדם, ושהיא כל כך רוצה שיכירו את שירלי האמיתית. בינתיים, שירלי האמיתית עוד לא נחשפה. אולי זה יקרה כאשר ייגמר אצלה מלאי הנישוקים, ואז נגלה כישרונות חבויים אחרים.
באשר לליאור שאתמול בכה נורא כי הכאיב לתקווה, ורגע אחרי זה, הדמעות יבשו כלא היו, והוא יצא לחצר מבסוט ומחייך ואפילו זמזם לעצמו מנגינה, אני יכולה לדמיין שאם הייתה תוכנית ריאליטי על השחקנים הכי גרועים באמריקה, כמו התוכנית על הבשלנים הכי גרועים (כן, יש תוכנית כזאת), הוא היה מנצח בה בלי כל ספק. כמעט גם אין לי ספק, שליאור מלכתחילה נכנס לתוכנית האח הגדול עם אסטרטגיה להמציא עלילה משלו על אהבות נכזבות ומה שביניהן, כי הוא יודע שזה מצטלם טוב.
תקווה לעומת זאת, יצאה גדולה מכול הסיפור הזה. מצד אחד היא בכתה, כי היא לא "רובוטית" חסרת רגשות, אך גם השתקמה בקלי קלות, או לפחות שיחקה אותה שהיא מתקדמת (כמו "כחול לבן" והסיסמא העמומה שלהם: "צריך להתקדם" – לאן בדיוק?) וזכתה למלוא אהדתי על החוכמה לדעת איך להפוך לימון ללימונדה, ובזכות אותה חוכמה, לסלול דרכה לגמר ואף לניצחון.