“נייעס" היא סדרה טובה לימי קורונה, כשהזמן מצוי בשפע, והאדם מעוניין לבזבז אותו, והיא עושה זאת בצורה טובה ויעילה עד מאוד: פשוט ספר לצופה את מה שהוא כבר יודע. למשל שעיתונות חרדית היא עיתונות מגויסת. לא בוער בה הרצון לחשוף ולגלות. היא לא תלך רכיל. במקום זאת היא תספר על חדשות רבנים, מאמרי חכמים, וכמובן אזהרות. ומעל הכל היא לא תדפיס תמונות של נשים. עכשיו תעמידו פנים שאתם מופתעים.
כמה פעמים כבר חזינו בסרט הזה על חרדים. כמה גרסאות ראינו. יותר מ"רוקי" ו"ג'יימס בונד". והאמיצים שבינינו אף נסעו ביום חמישי בלילה לקנות חלות במאפייה של פוניבז' ולתור את מעדניות הכבד קצוץ והקיגל.
אז מגיע לנו ש"נייעס", שנכנסת לאזור הזה שחקרנו אותו לעייפה, תציע לנו איזה דבר חדש, נכון? כלומר, למשל, שיחה עם צעיר חרדי, אפשר גם בפנים מוסוות, שתדון בשאלה, "תגיד, באמת אתה מסתפק בלדעת שהאדמו"ר מבויבריק ביקר בישיבה זאת וזאת? לא בא לך לדעת יותר? על 'פאודה' שמעת? על גל גדות?".
ומה “נייעס" מציע לי במקום? שלא מדפיסים תמונות של נשים. נו, את הסיפור הזה שמעתי כבר ב־48'. חבל על הזמן.
"נייעס", כאן 11, ימים ב' ו־ה', סלקום TV