את העונה החדשה של "ווסטוורלד" מקדמים רבים מבוגרי העונה הקודמת כשהם מצולקים וחשדניים. שנתיים עברו מאז שודרה העונה הקודמת, וסימני הגירוד העמוקים עדיין ניכרים בפדחת חובבי הסדרה. מלבד סילוני דם עד השמיים ובני אדם שהיו בעצם אנדרואידים - או להפך - מעט מאוד נותר ברור, אם בכלל נותר, וגם תחושת צער, של למה לא ויתרתי קודם. למה התעקשתי להמשיך לבזבז זמן על הקשקוש ש"ווסטוורלד" הפכה להיות.

התשובה, החלקית אגב, לנאמנות ל"ווסטוורלד", טמונה אי־שם בשעה שהעונה הראשונה יצאה לדרך. האיכות הייתה פרימיום. התפאורה מרהיבה. גם אם היו רעיונות דומים בעבר שעלו על המסך, "ווסטוורלד" הותירה אותם בביצוע בפער מאחור. עד שיוצריה ג'ונתן נולאן וליסה ג'וי החלו להתפרע. היו פרקים שנראו כאילו השניים לועגים לצופה, בחוסר המחויבות המוחלט שלהם להיגיון עלילתי ולמינימום הכרחי של פשטות. אל המסך הושפרץ בלגן טובל בדם, ובקרב רבים מצופיה - ונוטשיה - עוררה הסדרה כעס.

לקראת העונה השלישית “הבטיחו" השניים כי יחזרו למוטב והעלילה תהפוך להגיונית ומתקבלת על הדעת. את הפרק הראשון צולחים השניים בהצלחה. דולורס אברנאת׳י מגיעה בו לעולם עתידי של בני האדם, ומטרתה היא למצוא את יוצרי ווסטוורלד ולבוא איתם חשבון על הסבל שגרמו לבני מינה האנדרואידים, ואולי אף לחסל את הגזע האנושי כולו לטובת הקמת עולם אנדרואידי לגמרי.

בפרק השני הבטחת היוצרים להתנהג כהלכה מתחילה מעט להתנדנד. ברנרד, שמתברר כי נותר בחיים, ואשר התגלה כאנדרואיד, הוא למעשה אנדרואיד הנשלט בידי עצמו. הוא מפעיל ומכבה את עצמו לפי הצורך, ומלבד זאת כמובן שיש במעבדות ווסטוורלד חדר מלא ברנרדים, וברנרד שתלוי על הקיר במערכה ראשונה, כידוע, בוודאי יפתח באש בהמשך, והצופה, המצולק כאמור, מתחיל לחוש בתסמיני הטראומה הישנה מעוררי הדאגה. ובכל אופן מטרתו של ברנרד האנדרואיד היא להילחם בדולורס האנדרואידית למען בני האדם, או שכותב שורות אלה שוב לא הבין כלום.

גם מייב, מתברר, נותרה בחיים. היא ממשיכה לחפש אחר בתה, ומגויסת לפעולה על ידי מיליארדר מסתורי שלא ברורה מטרתו בחיים. תפאורת הסדרה כרגיל מלוטשת ומרהיבה, אבל המסתורין המבלבל שוב מצמיח ניצנים, מה שאומר שבעונה השלישית של "ווסטוורלד" מומלץ בינתיים לצפות, אבל צופים יקרים, אנא מכם - בזהירות. בזהירות רבה.

"ווסטוורלד", עונה 3, YES OH ,HOT ,HBO סלקום TV

***

"הזר": היא מתקדמת לאט, אבל ידו המיומנת של סופר טוב (סטיבן קינג) ניכרת מאחוריה. סדרה יעילה לימי קורונה

התלוננו על “הזר" שהיא עוד סדרה המתחילה ברצח של ילד, וכבר היו לנו אין ספור כאלו. ועל זה אפשר לומר, אז מה. ואם הייתה מתחילה ברצח בגיר, כאלו עוד לא היו? אז התלוננו שמספיק כבר עם העיבודים של ספרים לסרטים (“הזר" מבוססת על ספרו של סטיבן קינג, שיצא באותו השם), ויצא שדווקא הסדרה הזו מסתדרת עם המקור הספרותי לא רע בכלל. אפילו טוב. בתקציר, נרצח כאמור ילד, טביעות אצבעותיו של מורה לספורט ועקבות דנ"א שלו נמצאות בשפע בזירת הרצח. המורה נעצר, אלא שאז מתגלות הוכחות חד־משמעיות שהיה בזמן הרצח במרחק מאה ק"מ משם.

חקירה מעלה מקרים דומים של רוצחי ילדים, שלגבי כולם קיימות הוכחות כי גם הם היו במרחק גדול מזירות הרצח. ככל שמתקדמת העלילה מתברר כי מעורבת בה ישות שטנית זרה, מאלה שסטיבן קינג אוהב כל כך לשבץ בספריו.

“הזר" מייצרת תחושה מסוימת של הזדחלות, ולא היה מזיק לקצר ולהריץ אותה בשמונה פרקים למשל במקום 12. אבל ידו המיומנת של סופר טוב מורגשת מאחורי התסריט. הדמויות המרכזיות נושאות על עצמן שכבות נוספות של עומק, החוקרת המוזרה מוזרה, האווירה די אפלולית - בסך הכל אולי לא טלוויזיה גדולה, אבל בהחלט מוצר יעיל לימי קורונה.

"הזר", יס VOD