גם בגיל 92 ד"ר רות היא מפעל של איש אחד. כותבת, מרצה, טסה ממדינה למדינה, מובילה ומתארחת בתוכניות טלוויזיה ורדיו. על הטרגדיות בחייה מאז היותה ילדה פליטת שואה אינה מוכנה לדבר. אם יש לכם שאלות בעניין נקודת הג'י – בשמחה הגודל לא קובע. תשאלו את ד"ר רות.
היא 1.40 מ', בת 92, ועדיין דוהרת כמו קטר. היא מרצה, משתתפת בתוכניות רדיו וטלוויזיה, מעניקה מעצותיה הטובות, ובלילה חוזרת לדירתה המבולגנת והלא מפוארת במנהטן בבניין שבו היא מתגוררת קרוב ל־60 שנה.
אלו שלא גדלו על ברכיה, ובלבנט הם רבים, שומעים את השם “ד"ר רות" ומחניקים אנחה. שוב האישה הקטנה הזו, דוברת האנגלית עם המבטא הגרמני הכבד, הלבושה בשמרנות, שנראית כל דבר מלבד כוהנת מין, שוב תנסה ללמד אותנו מהי נקודת הג'י? כמה כבר אפשר לסחוט את הלימון הקשיש הזה?
תנוח דעתו של הצופה העצבני וקצר הסבלנות. האישה הקטנה הזו הולכת לפרפר אותו על האצבע העוד יותר קטנה שלה במשך 90 דקות הסרט על אודותיה, בעזרת קסמה, המרץ הבלתי נדלה שלה, וחייה עשירי האירועים - מאז שנשלחה בידי הוריה מגרמניה עם פרוץ מלחמת העולה השנייה לבית יתומים בשווייץ, המעבר בתום המלחמה לישראל לחיים בקיבוץ רמת דוד, הנסיעה לפריז בעקבות בעלה הראשון, לארצות הברית בעקבות בעלה השני, לימודיה והפיכתה המקרית לגמרי לאושיית עצות בענייני מין בתחנת רדיו אלמונית.
אי אפשר להתיק את העיניים ממנה. אי אפשר שלא לאהוב אותה. רות וסטהיימר היא כוכבת המסך החידתית ביותר שאפשר להעלות על הדעת. קשישה קופצנית, לבושה בדרך כלל בחוסר חן, במקום תובעני כל כך מול קהל ומצלמות טלוויזיה, כובשת את כל הצופים בה בלי מאמץ, מיושבי יציע של תוכניות בוקר ועד מגישי תוכניות פריים טיים משופשפים ומיומנים - בלתי אפשרי להבין את זה.
וד"ר רות עושה את זה. ובלילה חוזרת לדירתה הריקה במנהטן. ילדיה ונכדיה אומרים שנפח היכולת והמעש הבלתי נדלים באים לכסות על החלל שיצר אובדן הוריה וילדותה בגרמניה. ד"ר רות לא מוכנה לדבר על כך. על מות אמה היא מגלה ברגע עוצר נשימה בסרט במהלך ביקור במוזיאון "יד ושם". אני אבכה אחר כך, כשאהיה לבד, היא אומרת. מול המצלמות היא מוכנה לדבר רק על נקודת הג'י.
"תשאלו את ד"ר רות", יס דוקו, יום א', 5.4, 22:00, יס VOD