אחרי עונה לא מזהירה של "האח הגדול" שכבר הסתיימה, שוב חזרנו אתמול לפגוש את 5 הפיינליסטים בפרק סיכום שהיה מיותר לחלוטין. אם לפחות למדנו לחשוף אותם לאורך העונה, אמש, בפרק החזרה לבית, הם נשמעו מלאכותיים, עטופים בשכבות של מגננות ולא אמינים, ובמקום להגיד דברים באמת מליבם (כמו לאזור אומץ ולהודות שהם נתקלו גם בתגובות קשות ברשת) אמרו את מה שמצופה מהם להגיד. ומה אמרו? שכאשר הם יצאו מהבית הם היו בהלם מצורת החיים החדשה שנכפתה עליהם בעקבות הקורונה אך גם טענו את האובייס שאנשים בחוץ הרעיפו עליהם כמויות של אהבה. מה שהם לא יודעים הוא שחלק מאותם אוהבים כביכול, הם חבורת צבועים ובריוני מקלדת שבסתר, כותבים את התגובות הכי רעות ל"מושאי אהבתם".
הם גם לא שכחו לציין שהם היו גאים לגלות שאנשים למדו מהם דברים. ואני תוהה אם קרה משהו לאורך העונה שפיספסתי ושבאמת חמשת המוסקטרים האלה הביאו איזושהי בשורה לעולם. אלא אם כן, להיות שמנה ויפה זאת תגלית המאה. אז זה לא. כי כבר בעונת הסלבים של נירו לוי ואיציק זוהר, הייתה שם דוגמנית גדולת מימדים שהתגאתה במשמניה. ובעונת סימה בכר, היה לנו את לירז אסייג שהסתובבה בבית כל היום עם כמעט חוטיני מרוב שהיא אהבה את עצמה שמנה. אז בתחום הלנג'רי למספרים גדולים, אף אחד בעונה הנוכחית לא המציא את הגלגל.
או אולי למדנו כפי שאמרה ירדן, שלהאמין בבורא עולם זה מאוד חשוב ושהיא שמחה שהמסר הזה עבר. נו באמת. מי לא יודע שלהאמין זה אף פעם לא מזיק.
או שלמדנו שלהתנשק עם הלשון זה צעד חשוב לקראת רומן רציני, כפי שגדי, ממשיך להתעקש ולא מפסיק לשאול כל זוג בפוטנציה אם הוא כבר עבר את השלב הזה, וחושב שהשאלה הזאת נורא מצחיקה. ולמה שלא יחשוב כך, אם חבריו נקרעים מצחוק בכל פעם שהוא מתעניין בנושא, ובעיקר כשהוא לובש על פניו הבעה של בובות טלאטביז. תקווה אפילו טרחה לענות לו ולספר לכולנו שליאור נישק אותה על השפתיים, שזה באמת "וואו" עצום, בשביל עונה שלדאבוני, כל מה שאפשר להגיד עליה, שהנשיקה על השפתיים בין תקווה וליאור הייתה גולת הכותרת שלה.
או אולי למדנו שאדם צריך להאמין בעצמו כפי שקרה לאסיף, המדברר המיוסר והמתייסר שזה היה סוד קסמו לאורך העונה, אך הדילמה הנצחית הזאת להאמין בעצמך היא בעיית רבים, ואין שום חדש תחת השמש. כמובן שצריך להיזהר, כי אם תעשי לילד שלך שטיפת מוח שהוא צריך להאמין ביכולות שלו, שלא יכניס לעצמו לראש שהוא סטיב אוסטין האיש הביוני.
או אולי למדנו מאודליה איך לעשות את הקולולו המפורסם שלה, למרות שאני ביצועיסטית לא פחות מוצלחת ממנה בתחום, ולמרות שאני אשכנזיה חנונית. ואילו לפחות היתה אודליה מלמדת אותנו איך היא עושה את הרוגלך שלה. אז גם שעור באפייה לא קיבלנו.
הקיצר, עונה זו לא הביאה בשורה גדולה לעולם, למרות שחמשת הפיינליסטים חושבים שהם מצאו פתרון למשבר האקלים ולכל תחלואי היקום. אמנם היה פוטנציאל לעימות פוליטי מעניין שיכול היה להתפתח בין ניר ואסיף, אך לא רק שהוא לא מוצה, הוא בקושי נגע בקצה קצהו של דיון רציני, כי תמיד היו דיירים, כמו יוסי למשל, שהחניקו את הוויכוח הפוליטי, ומה קיבלנו במקום? פיהוק דוב אחד גדול לפני שהוא נרדם את שנת החורף שלו. פה לדעתי היה פספוס רציני והחמצה שאני בטוחה שגם ניר הרגיש אותם, ולדעתי הניסיון שלו אתמול להדגיש שהידידות שנרקמה בינו ובין גדי הייתה המוסר השכל העיקרי של העונה, אותי לא שכנע. ראשית, בגלל שגדי לעולם לא יבין את האידאולוגיה של ניר או יקבל אותה. שנית, היה זה ניר שבסבלנות רבה והכלה גדולה קירב אליו את גדי, למרות שאתמול, ברוב צניעותו, ניר הציג תמונה שונה, כאילו הוא זה שלמד מגדי, חברות מהי.
לפחות היה לנו שוס אחד מוצלח אתמול. אחרי שירדן, חילקה אתמול ציוני הצטיינות לכולם כאילו היא המורה של כיתה ד', נכנס לתוך הזום ליאור, ובאופן מפתיע או יש שיגידו דווקא צפוי, ובניגוד לאווירת האהבה והפיוס הכללית, נכנס בירדן וביקר אותה קשות שאחרי שהיא יצאה מהבית, היא ריכלה על דיירים אחרים. מאותו רגע היא נעלמה דום ושום פוטושופ לא יכול היה לתקן את הבעת הביאוס שפניה לבשו.
ובתקווה לימים טובים יותר ולעונה חדשה של האח הגדול שלא בצל קורונות למיניהן.