רק בגלל בעיה בתנועת שרירי הפנים הפסידה אמריקה והפסיד העולם המערבי כולו את הילרי קלינטון. סדרה שווה על אישה מרשימה, שהפסידה את הנשיאות למוקיון מסך
קומיקאי־העל דייב שאפל אמר פעם באחד הספיישלים שלו בנטפליקס שלהקשיב להילרי קלינטון מדברת זה כמו לשמוע את "I have a dream" יוצא מהפה של דארת' ויידר. כאן, בשרירי הפנים, טמונה בעיית התדמית הידועה של הילרי קלינטון. גם אם תחלץ את כל ילדי העולם מחרפת רעב, אם תבוא אליהם בלילה לבדוק שהם מכוסים היטב, יפרצו הקטנטנים בזעקות אימה. כי הגברת כאילו משותקת מהמצח ועד השפתיים. אפס יכולת תנועה. אנטרקטיקה בשר ודם. וגם השפתיים מוגבלות ביכולת ההימתחות העצמית. מה שהיא חושבת לחיוך מתפרש אצל הסביבה כחשיפת ניבים של זאב רעב.
וזה חבל. חבל לאמריקה ולעולם כולו שעניין קטן כמו שרירי פנים חסם את דרכה של הילרי רודהם קלינטון להיות נשיאת ארצות הברית. כי הגברת הזאת, עוד לפני שהייתה אשתו של, עוד כשהייתה סטודנטית צעירה בקולג', הביטה על העולם שסביבה ולא אהבה את מה שראתה בכלל. ובמקום לקטר כמו שמקובל לעשות ולהסתפק בכך, הילרי רודהם הצעירה החלה לעבוד.
אמריקה שלפני 50 שנה בערך הייתה מקום די קודר, ועל הכוונת של הילרי היו זכויות נשים וזכויות ילדים וזכויות שחורים. היא הצטרפה לארגונים. היא מחתה בפני פוליטיקאים והביכה אותם לא מעט. היא הסתובבה במיסיסיפי, שהייתה המסוכנת ביותר ל"אוהבי שחורים", ואספה עדויות לקיפוח ולהזנחה ששררו שם במערכת החינוך לילדים המקומיים, ומאוחר יותר הציגה את הנתונים בפני בעלי תפקידים ויושבים על ברזים תקציביים שלא יכלו כבר להתעלם מהמידע שהביאה הגברת הצעירה והנמרצת.
מאבק לטובת האחר והחלש אפיין את דרכה של הילרי רודהם גם לאחר שנישאה - לא לפני שהוציאה לו את הנשמה עד שאמרה כן - לתובע הכללי הצעיר ביל קלינטון, וליוותה אותו בכל תפקידיו עד לרם ביותר בבית הלבן בוושינגטון הבירה.
ואחרי כל אלה אמריקה בחרה בדונלד טראמפ להיות הנשיא שלה. אוהב עצמו, שהמיט אסונות כלכליים על מי יודע כמה בעלי עסקים ופנסיונרים, עילג, דל מחשבה, שוביניסט רודף נשים - אפשר להמשיך עוד הרבה עם שמות התואר הללו, אבל הכיוון ברור - ובכל זאת ואף על פי כן אמריקה העדיפה אותו על הילרי קלינטון עם רקורד העשייה היפה והמיטיב שלה.
העדפת האדם העובר מסך ויודע להשמיע את המסרים הקליטים היא כמובן לא המצאה של טראמפ. היא עובדת יפה בכל העולם. פרנקלין דלאנו רוזוולט, נשיא ארצות הברית במשך ארבע קדנציות תמימות, נהג להעביר את מסריו ברדיו. הוא אמר שאם האמריקאים יגלו כי הוא משותק ברגליו ויושב על כיסא גלגלים, לעולם לא יזכה בסבב בחירות נוסף. הילרי, לשמחתה בוודאי, ניצבת היטב על רגליה. אצלה, כאמור, זה שרירי הפנים, ואת המחיר עליהם שילמה בתפקיד הנשיאה הראשונה בתולדות ארצות הברית שאותו כה רצתה.
“הילרי" היא סדרה ששווה לצפות בה רק כדי להבין איזו אישה איבדה אמריקה כמנהיגה ובמי בחרה במקומה. מול המצלמות, לאורך זמן, מצליחה קלינטון ללא כל מאמץ ניכר להגיח אל מאחורי החזות המאיימת, ולו רק משום שמאחורי החזות הזו נמצאת אישה מרשימה, בעלת רקורד מרשים של עשייה ורצון אמיתי להיטיב עם סביבותיה - ולעניין זה עם העם האמריקאי. כאן מתגלה עד כמה הילרי היא המתאימה הבלתי מתאימה ביותר להיות נשיאת ארצות הברית. אלא שעובדת היותה מתאימה וערכית וראויה הרבה יותר מטראמפ איננה רלוונטית כאן. היא בלתי מתאימה משום שבעידן של בחירות לפי טלוויזיה המתבססת על קליפים זריזים בעל מסר קליט ושטחי, הילרי הייתה יכולה רק להפסיד. בוודאי מול מוקיון מיומן שמג'נגל את המסך כמו דונלד טראמפ.
"הילרי", החל מ־3.5, הוט 8 ויס דוקו