"דמוקרטTV", עם לוסי אהריש, מדי יום ב־18:00, פייסבוק, יו־טיוב, אינסטגרם
אחרי שהורחקה מכל ערוצי הברודקאסט, לוסי אהריש הקימה ערוץ פרטי ברשתות החברתיות. אנחנו צריכים את הדמוקרטית בנשמה הזו על המסך. מכאן לפחות לא יוכלו לגרש אותה.
לוסי אהריש לא מוותרת. או שלשם דחקו אותה. כי איך ניתן להסביר שבכל ערוצי הברודקאסט לא נמצא לאהריש המוכשרת מקום? אחרי שכאן 11 היה הערוץ האחרון שהעסיק אותה והורדתה מהמסך עברה בדממה כמעט מוחלטת - והיא גם לא זכתה לגיבוי מי־יודע־מה מהברנז'ה - הקימה לעצמה פינה משלה בפייסבוק והעניקה לה את השם "דמוקרטTV". מכאן לפחות איש לא יוכל לגרש אותה. גם אם תשמיע מילים שיעצבנו את השלטונות או את בעלי האינטרסים למיניהם.
ולוסי אהריש אכן מעצבנת. ערבייה, אינטליגנטית ומשכילה, דוברת עברית רהוטה, ומה שהכי גרוע - באה בטוב. מילא אם הייתה איזו היבא יזבק שמקוננת על גורלו של סמיר קונטאר וקל לשנוא אותה. אבל לוסי היא מין מרי פופינס כזאת של העימות היהודי־ערבי. לא מחפשת כותרות בכוח. מנסה להיכנס בעובי הקורה של נושאים. מבקשת לראות עולם טוב יותר. לא נכנסת לשדות מוקשים כאובים בכוונה לנעוץ אצבע בעין. חסרת שנאה. מטרטרת בלי הפסקה על ערכי שוויון ודמוקרטיה. אז איך אפשר לסבול אותה?
בערב שבועות, למשל, ראיינה את הרב בני לאו על משמעות החג ועל ההשלכות לתקופתנו. לא זוכר את, נגיד, רינה מצליח, מראיינת את המופתי, נגיד, של אום אל־פחם על משמעותו האוניברסלית של הרמדאן ושל עיד אל־פיטר. כשנכנסתי ביום אחר ניהלה שיחה עם דן מרידור. מי זוכר היום את מרידור הישן, הלא רלוונטי, מי מזמין אותו היום להתראיין. אבל עם מרידור - ולא משנה מה דעתך אם צריך או לא סיפוח - אפשר לנהל שיחה הגיונית, בלי צעקות, שכמותה קשה לנהל בשיח היומיומי הנהוג עכשיו.
אהריש גם מעט מצחיקה בלי להתכוון. היא מנסה להיות לביאה מול המצלמה. להדגים דבקות במטרה. להביא - לפחות במונולוג - מעט אגרסיביות מהבית. אלו, והמחויבות למטרה, גורמות לה לדבר מהר, לבלוע מילים - אז סבלנות, אחותנו. לא צריך 120 קמ"ש. גם אם תרדי ל־70 קמ"ש הבשורה שלך תישמע.
ועוד דבר - לא יצא לי לראות אצלה מרואיינים ערבים. בוודאי לא ראיתי את כל התוכניות, אבל כשצפיתי, לא היו שם ערבים. אז לפני שאהיה נאשם כאן כעמלק וכאוהב ערבים, הסיבה שאני מעוניין בנוכחותם היא מכיוון שברצוני לראות את כל חלקי האוכלוסייה באולפן הנאה של לוסי, לשאול גם אותם את השאלות הנדרשות ולדון עמם בתרומתם לדמוקרטיה ולשוויון במדינתנו. גם להם יש סוגיות קשות להשיב עליהן.
אנחנו צריכים את לוסי אהריש על המסך. גם ברקוביץ' ואופירה החלו את דרכם מלמטה, והיום אין פוליטיקאי שיכול להרשות לעצמו לא להופיע אצלם. וכשערוצי הברודקאסט כל כך נגועים, ונתונים להתקפות כל כך עזות, אולי מטלוויזיית הפרינג' הזאת תצמח לנו איזו ישועה.