בשנים האחרונות ז'אנר הדרמות ההיסטוריות מקיף אותנו מכל פינה: "הכתר" שתיארה את תקופת שלטונה של המלכה אליזבת בממלכה המאוחדת, "ויקינגים" שנוצרה בהשראת הסיפורים של הויקינג רגנאר לודברוק וכמובן "צ'רנוביל" שהסעירה את העולם בשנה שעברה כשסיפקה זווית מרתקת ואותנטית על אסון הגרעין בצ'רנוביל שבאוקראינה.
בניסיון לעלות על גלי ההצלחה של הז'אנר, התאחדו רשתות Sky Atlantic ו- HBO העולמיות ויצרו את "יקטרינה הגדולה" – מיני סדרה באורך 4 פרקים הסוקרת את שלטונה של יקטרינה הגדולה, קיסרית האימפריה הרוסית שעוררה סערות רבות לאורך כל שלטונה באימפריה ולא מעט ספקולציות מאחורי דרכה לעלות לשלטון, שנמשכו עד יום מותה.
במבט ראשון, לסדרה יש את כל מה שצריך בשביל להצליח: חברות הענק שהפיקו אותה שפכו תקציבים אסטרונומיים על תלבושות עוצרות נשימה, לוקיישנים יפהפיים, נופים קסומים וכמובן – הלן מירן, השחקנית זוכת האוסקר, אמי וטוני (אחת מבין 21 השחקנים היחידים בעולם שזכו בשלושת הפרסים) אשר סוחבת על כתפיה את הסדרה –המוכרת בין היתר מתפקידיה ב"המלכה", "היצ'קוק" ועוד.
אך משהו לא עובד. מלבד מירן המהפנטת, השחקנים הנוספים בקאסט לא מספיק משכנעים וסוחפים את הצופה. אם לא די בכך, העלילה מתקדמת באופן איטי למדי: הדיאלוגים לוקים בחוסר עניין ושמץ של תחכום, ואפילו לרגעים המעטים בהם יש 'טוויסט' בעלילה – לא מוקדש מספיק פוקוס. לא אגזים אם אומר שלולא נקראה הסדרה "יקטרינה הגדולה", ואזכור האימפריה הרוסית, על שלל הטיותיה מפעם לפעם – בקלות יכולתי לחשוב שעלילת הסדרה מתרחשת במקום אחר. שלא נדבר על כך ש"יקטרינה" הופכת ל"קטרין", "פבל" הופך ל"פול" ואת השפה הרוסית החזקה והאסרטיבית – מחליפה האנגלית הרכה והנעימה לאוזן, הפוגמת באותנטיות באופן קיצוני.
יקטרינה הגדולה הייתה אישה יוצאת דופן: חזקה, חריפה, בוטה, קיצונית ואסרטיבית. היא נישאה לפיוטר השלישי שהיה הקיסר אך השניים בגדו זה בזו ללא הרף. ביולי 1762, בעת ששהה פיוטר מחוץ לעיר, השתלטה בעזרת בני אצולה וצבא על השלטון, והדפה את בעלה אל מחוץ לממלכה – עד שנרצח על ידי אחיו של זה שנישאה לו עם קבלת הקיסרות. מאז רצח פיוטר, שלל ספקולציות וסערות אפפו את חייה ושלטונה של הקיסרית, ועד מותה (שגם סביבו יש שמועות מסתוריות) – רבים ניסו להשתלט על הכס, מבלי שיפריעו לשליטה החזקה להגדיל את שטחה של האימפריה במאות אלפי קמ"ר ולהפוך את המערכת השלטונית למודרנית ומתקדמת.
הלן מירן מצליחה להעביר את רוחה של הקיסרית בכל מימיקה, מבט ותנועת יד. היא רודה בגברים שמסביבה אך לא שוכחת להשתעשע מפעם לפעם, נותנת לכולם להרגיש שיש להם 'סיי' בניהול האימפריה אך לבסוף עושה מה שהיא רוצה ונוטפת נשיות מתפרצת לכל עבר. אין ספק שמירן היא הנכס האמיתי (ואולי גם היחיד) שיש ל"יקטרינה הגדולה" להציע, אך לא בטוח שזה מספיק בשביל שאצפה גם בפרק הבא.