"לאבד את אליס", החל מ־16.6, הוט VOD, ומ־18.6, הוט 3, ימי חמישי 22:15, ו־NEXT TV
צעירה מסתורית נכנסת לחייהם של במאית ושחקן קולנוע, והשלושה נסחפים להרפתקה עם סוף רע. סדרה טובה למי שאוהב את הז'אנר.
אליס, בגילום איילת זורר, תסריטאית ובמאית קולנוע מבריקה שהקריירה שלה נתקעה בשנים האחרונות שבהן עסקה בגידול שלוש בנותיה, נשואה לדוד (גל תורן), שחקן מצליח. הם מתגוררים בזיכרון יעקב בבית פרטי רחב חלונות. ערב אחד פוגשת אליס ברכבת הנוסעת לזיכרון את סופי, צעירה יפה שזה עתה סיימה לכתוב את התסריט הראשון שלה. התסריט, מתברר, התקבל בהתלהבות גדולה, ומי שמיועד להיות הגיבור בו הוא לא פחות מבעלה של אליס, דוד. בתוך זמן קצר מסתננת סופי לתוך חיי הזוג, הופכת מושא לחלומותיה ושאיפותיה של אליס, שבעצמה נסחפת לתוך עולמה הפנימי האפל של הצעירה היפה והמבריקה, עד הסוף, שבסרטים ובסדרות מהז'אנר הזה נוטה להיות לא נחמד לגמרי.
אזהרה למי שאינו אוהב את הז'אנר: בדרך ליצירת אווירת המסתורין והאסון המרחפת כל העת באוויר משתמשת היוצרת, התסריטאית ובמאית הסדרה סיגל אבין בשוטים ארוכים, שתיקות, סיטואציות מכבידות, צילומי פילם נואר חשוכים - כל שלל האמצעים שמגרדים את עצביו וגורמים לתנועה חסרת נוחות על הכיסא של זה שכאמור אינו משתגע על הז'אנר. זה שהתיישב מול המסך וחיפש פשטות וזרימה - כמוני - שישלטט לערוץ אחר. “לאבד את אליס" אינה טלוויזיה פשוטה. היא שוקלת טונות, כמו שנאמר, ותובעת מחיר תודעתי מהצופה בה. נא להביא בחשבון.
את דרכה היא עושה בדרך תיאטרלית נאה. בוודאי ניכרת יד בטוחה ומיומנת שהקפידה על הפרטים, כתבה היטב את התסריט, יצרה תפאורה מצוינת וביימה את הסצינות במדויק. לא בטוח שליהי קורנובסקי, בתפקיד סופי, היא הליהוק הנכון לתפקיד התסריטאית המבריקה והצלע השלישית שמתווספת לחיי הזוג. קורנובסקי, שתהיה בריאה, צעירה מכדי לשחק אשת מסתורין וחסרה את ממד העומק לשכנע צופה שאחת כמותה בעלת די כוחות להוציא משיווי משקל את איילת זורר, מי שנחשבת כענקית מסך בישראל.
לראות או לוותר: מי שאוהב את הז'אנר - שיראה. מי שחסר סבלנות כלפי טלוויזיה מגרדת, שידלג.
"ביער", נטפליקס
עיבוד לספר של הרלן קובן בפולנית - כזה עוד לא היה לנו. הגיבורים צנועים יותר, יפים פחות ומרביצים באופן לא אלגנטי. סבתי הפולנייה ז"ל לא הייתה מאמינה.
כמה רעה כבר יכולה להיות סדרה ששמותיהם האמיתיים של גיבוריה הם גז'גוז דמיינסקי ואגניישקה גרוחובסקה? סבתי הפולנייה ז"ל בטח מתעלפת מהתרגשות למעלה בשמיים. ואם הייתה יודעת שהסדרה נכתבה לפי ספרו של הרלן קובן “ביער", בוודאי הייתה קמה ומתעלפת שוב.
הרלן קובן בפולנית - כזה עוד לא היה לנו. וכמו בסדרות אחרות על פי ספריו באנגלית, גם הגרסה הזו עובדת. ראיה שנמצאת על גופת אדם שנרצח בימים האחרונים מגלה קשר לתובע מחוזי שאחותו נעלמה או נרצחה עם שלושה נערים נוספים במחנה קיץ לפני 25 שנים. התובע יוצא לחקירה פרטית משלו, עד שהאמת המלאה על אודות אותו לילה נחשפת.
“ביער" עושה את עבודתה כהלכה, גם אם קו של צניעות תרבותית עובר בין גיבוריה, שאינם נוצצים כמו אחיהם הווירטואליים, לו הייתה הסדרה מצולמת, נגיד, בארצות הברית. הם אינם לבושים בחליפות נוצצות. הם לא נבחרים ממאגר של יפהפיים ויפהפיות עוצרי נשימה. הם אינם מיומנים בלהרביץ - בעצם הם כמעט לא מרביצים כלל. כשהם אוחזים באקדח הם נראים מאיימים בערך כאילו הם אוחזים כפית של קומפוט ביד, וכמעט שאני יכול לשמוע את סבתי ז"ל צועקת עליהם שלא ישפכו כלום על המפה החדשה.
“ביער" מחזיקה את הצופה לאורך כל פרקיה. בלי אקשן מופרז. בלי יותר מדי דיבורים. עם תסריט טוב שעובד. בלי יותר מדי נופי פולין - היה נחמד לראות קצת יותר פולין על המסך, אבל הזלוטי (והיורו) כנראה נגמרו. והאנשים אומרים אחד לשני צ'ינקווה, ודובז'ה, ותק.
לראות או לוותר: לראות. זה עובד.