לא ייאמן שארבעה ימים בלבד חלפו מהפעם האחרונה שראינו "הישרדות", זה הרגיש יותר כמו חצי שנה. אבל הנה, שבוע חדש בפתח, בו מדי יום ישודרו חלקיקי פרקים וכך, לאט לאט נשרוד את העונה הזו. והפעם: 40 דקות של מועצת שבט, ובסופה הדחה מפתיעה. נשבעת שמפתיעה. מתחילים:
הפרק התחיל עם דקות מייגעות של הבהרת מעמדם של השורדים, לאור העובדה שיותר מדי פרסים והגבלות ניתנו והוטלו בפרקים האחרונים. טו מייק א לונג סטורי שורט: אסי, ישראל ועידו חסינים, ושלושת הנותרים (אלינה, ליטל וסמיון) לא יכולים להצביע. מכאן, נגררנו לסשן ניתוח אופי של ליטל סמדג'ה, בניצוחו של גיא זוארץ, במהלכו גילינו שהיא לא יודעת לקבל ביקורת (שוקינג!) וגם כמה היא מבסוטית מהשם החדש שהמציאה לסמיון: "ג. שקרים".
בהזדמנות זו, אתעכב על הניסיון המיותר והמביך של גיא זוארץ לעורר את הוויכוח העדתי. כאילו העונה הזו לא מספיק רדודה ורצופה בקללות, ירידות לפסים אישיים ושפה נמוכה, שאנחנו זקוקים גם את הנושא הזה בשביל להלהיט את האווירה. כל הכבוד לסמיון שלא נפל בלשונו, כשהסביר את השוני בין בריתו (הוא וקוז'יקרו) לבין ישראל וליטל כפער בנימוסים ושימוש בשפה, ותו לא. השד העדתי בתוכניות ריאליטי זה כזה "האח הגדול" עונה 1.
רגע לפני ההדחה, סמיון קיבל את המומנט המרגש שלו העונה, כשחשף בפני המתמודדים חלקים מסיפורו האישי, בדגש על עברו בכלא, הקשר המרוחק עם ילדיו והגעגוע לאמו שנותרה בודדה. סביר להניח שלא היינו נחשפים לכל הוידוי אלמלא היה מודח בסוף המועצה, ולו רק כדי לראות כמה אלינה ועדי מתרגשות מהסיפור שלו, ואז כותבות את שמו על הפתק.
אחרי שחשב שהן בכיס שלו, נדהם סמיון לגלות שהמהלך שלו כשל וברגע האמת בחרו עדי ואלינה לחבור למי שהתעלמו מהן וירדו עליהן בלי סוף, הלא הם אסי וישראל, במקום להצטוות אליו ולקוז'יקרו – בברית חדשה ומרעננת. ואני שואלת: אלוהים, למה?!
עדי ביטי, מה קרה? התגעגעת מדי הביתה? הרי גם אם חשבת בתרחיש כלשהו שסמיון צריך ללכת הביתה, היית צריכה להבין שהוא יתחרה מולך בקרב על שמירת הבקתה ושם, הוא לא ימהר להפסיד לך כמו במשימה הקודמת. לעומת זאת, מספיק שהיית אומרת לליטל סמדג'ה שהיא מדברת הרבה, והיא הייתה צועקת "שמחת זקנתין" ונפסלת במשימה. איזה תסכול. ואלינה, אני כבר לא מכירה אותך. לאן הלכת?!
אין מנוס, חייבים להודות שהשתן עלה לראש של סמיון – והביטחון העצמי המופרז שהפגין הוביל אותו היישר למחנה שבו רק אילנה אביטל נמצאת. כנראה שמגיע לו, רק חבל שאת המסר החשוב על השאננות לומדים בזמן ישראל ואסי, על חשבונו – ולא להפך. שלל איחולי הצלחה לעידו קוצ'יקרו היקר שנותר לבד במערכה.
אז סמיון הוא שומר הבקתה, ובכך הופך לאימתה של אילנה אביטל (אני רוצה לראות אותה מצווה עליו לשבת על הכיסא הנמוך) ולאימתם של שבט אנטינג אנטינג, שלמעט קוז'יקרו, כולם הפכו באופן הפכו לאויביו של בעל הבית במיל'. אם הייתי צריכה לנחש, כשהם חזרו לשבט ליטל בטח ציירה בחול את המשפט האהוב עליה "צוחק מי שצוחק אחרון", כדי להעצים את הניצחון, ולידה אסי וישראל הריצו דחקות על עדי ביטי שהטיסה אותם שני שלבים קדימה במשחק, בזמן שאלינה קוברת את הראש בחול ומבינה את הטעות שלה. אגב, שלא תטעו: סמיון לא הולך לשום מקום, הוא רק עובר מחנה. האיחוד קרוב מאי פעם, והוא לא הולך לפספס את ההגעה אליו. הימור שלי.
בפרומו לפרק הבא (אל דאגה, הוא משודר ממש הערב): בני ברוכים מרגיש שהרבה זמן אף אחד לא כעס עליו אז הוא זורק אמירה לא ראויה לאלינה שגרמה לישראל להגיד משפט דרמטי כמו: "עוד לא שמעתי משהו כזה בריאליטי" ול – תחזיקו חזק – ליטל סמדג'ה לנזוף: "בני, זה היה נמוך". אמאלה, אם ליטל אומרת שזה היה נמוך – זה כנראה נמוך. מאוד. התכוננו ל"בני בני ילד רע" סבב 2. ניפגש.