אמש, לאחר ציפייה ארוכה עלתה לאוויר העונה החדשה של תכנית המוזיקה "בית הספר למוסיקה" החושפת, כמיטב המסורת, את מיטב הכישרונות הצעירים של העתיד במוזיקה הישראלית, בטווח הגילאים שבין 8 עד 14.
העונה, הרביעית במספר, כללה הפעם את עידו רוזנבלום כמנחה, במקום צביקה הדר בעונות הקודמות, כשבעמדת המורים ניצבים מירי מסיקה, הראל סקעת, משה פרץ והצעירה שבחבורה, נועה קירל. הדבר הראשון שבלט בפרק הפתיחה וצבט את הלב היה נוכחותו של יונתן פריג', המוזיקאי שהלך לעולמו לאחרונה בטרם עת.
העונה חשפה לא מעט כישרונות פוטנציאליים: תחילה צפינו באחים המזמרים מלוד- ניתאי בן ה-8 ועילאי בן ה-13 ששרו ביחד את "בנאדיק" של נסרין קדרי. באופן טבעי, ניתאי, הקטן מבין השניים, קצת זייף ולא דייק, ואילו אחיו עילאי היה זה שנתן את הטון, על אף שהשמיע צווחות קלות. מי שנבחר להדריך את השניים, שבהחלט יש להם פוטנציאל שניתן ללטש, הוא משה פרץ.
השנייה לעלות לבמה הייתה מיקה משה מכפר בלום, שביצעה את "היי תום" של דיאנה גולבי בביצוע מושלם תוך שליטה אבסולוטית בקולה והבנה מדויקת של החיבור בין הטקסט ללחן באיכויות קוליות מופלאות.
מי שהרשים היטב בכישרונו המוזיקלי ובביצוע קלאסי מדויק להפליא, היה מתן הדאיה מתל אביב, שבחר בחירה מיוחדת: השיר "השיר על הארץ" של נורית גלרון, בהגייה ודיקציה מצוינות ושירה קלאסית מצמררת. בעיניי הוא המועמד המועדף.
מי שאפשר היה לוותר עליו היה המתמודד יאיר רפאל בן ה-8 מתל אביב שבחר את "תל אביב בלילה" של עדן בן זקן. למרות הביטחון העצום והכריזמה בהם ביצע את השיר, הוא זייף ברמות צורמות, כמעט כמו "מלכת השושנים" בחלק מהופעותיה החיות של הזמרת. גם משה, גם רפאל וגם הדאיה זכו במורה מירי מסיקה.
האחרונה לעלות לשיר בפרק הבכורה הייתה הילי משייב מבאר שבע, שבחרה לבצע את אחד השירים הקשים לביצוע: If I Were A Boy של ביונסה. מי שהצטרפה בשלב זה לצוות הנוכחים הייתה אגם בוחבוט, שעל אף שכוכבה כבר דעך לטעמי בשל בחירת שירים גרועה, תיזכר תמיד בשל השתתפותה בתכנית בילדותה.
משייב כבשה את הלב בביצוע בוגר, קצבי ועוצמתי, ונדמה שעם ליטוש ווקאלי ופחות מניירות וצעקות, היא יכולה להפוך בקלות למכונת פופ משומנת, כמעט כמו נועה קירל, שנבחרה להיות המורה שלה.
לסיכום, ישנן כמה נקודות, חיוביות ושליליות, שיש להתייחס אליהן בפרק הבכורה, ואני משער שגם לאורך התכנית, שצולמה כאמור מראש. האחת - אמינות: בעוד רוזנבלום והקריין מדגישים בסוף כל ביצוע שהילדים עדיין לא התקבלו אלא עליהם לחכות לתוצאות, זה לא אמין כשהמורים מתחרים בינם לבין עצמם מול הקהל והנבחנים לגבי מי יזכה ללמדם, מה גם שהקריין עצמו סותר עצמו ומציין שכל הילדים שנראה בפרק כבר התקבלו, אז מה הפואנטה לציין שהם צריכים לחכות לתשובה? תמוה בעיניי.
עוד עניין בנושא זה הוא שהמורים חוזרים על אותו ריטואל מחמאות לכל מתמודד ומתמודד, לא מכירים ולא מציינים תמונה נכונה בהכרח, גם כשהילד לא שר בצורה מלהיבה. זה כמובן לגיטימי משום שמדובר בילדים, אך מדוע בתכנית המורים מכנים עצמם "שופטים" כשאין בעצם ביקורת בונה אלא רק אוהדת פלוס? זה לא אמין ולא נכון.
עוד קטע שהטריד אותי בהקשר למורים זה שהם מבלבלים את המוח בזמן שהילדים שרים, מה שמפריע לשמוע את המתמודדים באופן "נקי", ללא דיבורי סרק לא רלוונטיים של שיכלו לחכות לסוף הביצוע.
הנקודה השנייה היא שהילדים שהגיעו לעונה זו מוכשרים, או ליתר דיוק "מבושלים" יותר משאר העונות, כשהם כבר משופשפים בעמידה מול מצלמה בשל ערוצי יוטיוב, אינסטגרם וטיקטוק בהם הם מזמרים, מה שלא היה בעונות הקודמות בצורה בולטת כזו, מה שמלהיב ומסקרן עוד יותר במהלך הצפייה.
הנקודה השלישית שאציין היא כי בחירת המורים מעולה ומפולפלת השנה, והבחירה ברוזנבלום כמנחה פשוט תפורה עליו ומוסיפה רגעי הומור ונונסנס שהופכים את חוויית הצפייה למהנה.אין ספק שהעונה הולכת להיות מעניינת ומאתגרת ביותר, לפחות נוכח הפרק הראשון המשאיר טעם של עוד.