זה לא סוד שכבר מהפרק הראשון של העונה, החלו נשמעות טענות וביקורות כנגד הכיוון החדש והשלילי שהעונה בחרה להתמקד בו, אך אין ספק שבפרקים האחרונים רמת הגועל והרדידות של העונה עלתה שלב.
השפה בה בוחרים להשתמש השורדים שכמעט ולא מצונזרת, נושא "הדימוי החברתי" שנחשף כבר בפרק הראשון ומלווה את כל העונה, במסגרתו השורד 'הכי לא מקובל' מנודה מהפרס וכן לא יכול להילחם על מקומו במשחק. זה המשיך בסיטואציות חברתיות בלתי אפשריות שנאלצו השורדים להתמודד איתן (כדוגמת בני שאף שבט לא רצה בו) וכמובן – זמן המסך הארוך והמופקע שניתן לריבים מכוערים, גסים ולא חינוכיים בעליל.
בנוסף, המעורבות הבוטה של ההפקה מעוררת גם היא ביקורות רבות, ולו מהסיבה הפשוטה שבשל כך כל הנאה בסיסית שאנחנו מפיקים לרוב מהפורמט הגאוני של 'הישרדות' נמחקת כליל: רמת ההשקעה במשימות ירדה משמעותית, ומי שכן מרשימה לרוב נשענת על חסויות בומבסטיות וכן כמות הטוויסטים וההצלות שניתנו לשורדים הדומיננטיים בלבד באי כדי שחלילה לא ייעלמו מהמסך וישאירו אותנו עם המנומסים והנעימים, רחמנא ליצלן.
עם כל זאת, אנחנו ממשיכים לצפות. למה? כי אין לנו משהו יותר טוב לעשות. המצב בחוץ לא מזהיר והאסקפיזם הזה נחוץ לנו כמו מסכה ואלכוג'ל. "רשת" מודעת לכך לחלוטין, אז אנחנו בולעים את העצבים וממשיכים לפרוק כעסים בפייסבוק, בטוקבקים ובשיחות חולין עם החבר'ה. וחוץ מזה, בערוץ 12 יש עונה לא נגמרת של MKR, אז מה עדיף?
כעת, אחרי שפרקנו כל עול – אפשר לחזור למסיבת האיחוד: שבט 'טונדו' המחודש מגיע לארוחת מלכים בסגנון "אכול כפי יכולתך" והשורדים, אכן יכולים. הם מעמיסים את הצלחות מכל טוב, ממלאים את הכוסות ביין ומדמיינים שהם בהשקה של משקה אנרגיה חדש. כלומר, עד שגיא זוארץ מפציע וחושף את התוכנית האמנותית האמיתית להערב: שלושת השורדים האחרונים שנותרו, הנאלצים להיאבק על הזכות לחזור לשבט אל מול הפרצופים הלועסים של בני, ישראל ושות'.
דוד, אילנה ועידו עומדים על במה גבוהה כשלראשם כתר ועליהם להרימו באוויר כשזרועותיהם כפופות. האחרון שמשאיר את הידיים בגובה – חוזר ישירות לאיחוד, וכמובן זוכה להנות מהטורטיות. כבר מהפריים הראשון מובן היה שקוז'יקרו, אשר כל יד שלו בגודל של הראש של דוד, ינצח במשימה – כפי שאכן קרה, אך אנחנו חייבים להתמקד במהלך המשימה, שהיה לא פחות מביזיוני.
השלושה עומדים ונאנקים מכאב (אני חושבת ש-80% מהפרק הוקדש לאנחות הכאב של אילנה) בזמן שיתר השורדים הצוהלים בולסים ולועסים מכל טוב, מצחקקים ואיך לא – מרכלים במרחק מטרים ספורים מהם, מה שפגע משמעותית ביכולת שלהם להתרכז והוביל ליציאתו של דוד (מי שהחזיק 60 קילו על כתפיו בקלות יחסית) תוך 20 דקות, כשהוא כועס ומתוסכל. בצדק.
אחריו, נותרו קוז'יקרו ואילנה לדו-קרב קשוח של למעלה משעה, כשאילנה מפגינה יכולות אדירות וסוחפת אין ספור מחמאות מהשבט. מיותר לציין שבראש המחמיאים צועדים ישראל וליטל, שעשו זאת פחות מאהבת אילנה ויותר משנאת הקוז'י. אך כל אלה לא עזרו גם כן, כי עידו חזר לזרועות השריריות של ג'רבי ועידן, והשאיר את ישראל, אסי וליטל לאכול את עצמם מבפנים.
הדקות האחרונות של הפרק היו נקודת האור של כל העונה, שהזכירה לנו שמאחורי חתולי הרחוב, האסטרטגיות והלכלוכים – כולם בני אדם רגילים שאוהבים לרקוד לצלילי עומר אדם. השורדים שיחררו קיטור ורקדו, כוסות היין התרוקנו, החולצות של הגברים הוסרו וירדן ג'רבי ענטזה- ואם זה לא סימן לפריקת עול, אז מה כן?
בפרק הבא צפוי לנו ים של דמעות (כנראה ששלב מכתבי המשפחות יגיע) וכן הארה של עידן וירדן, שהבינו שנפלו בפח של אלה ויצטרכו לבנות מחדש את הברית, כשבני הוא פחות או יותר מי שנותר להם. ואילנה? היא בבקתה. כרגיל. שרה בצרפתית ומחכה לישועה, ולהפקה שתחליט מה עושים איתה בהמשך.