אקורד צורם: אמש, ב"המתחזים" ראינו נשים מפוקסלות, רובן בחרו לא להיחשף לאחר שהולכו שולל על ידי שקרים ומניפולציות של ענבל בן שטרית, זמרת אנונימית שהופיעה בעונה הראשונה של "אקס פקטור" לפני 7 שנים, שזה בערך 14 שנים בשנות ריאליטי. ענבל רוקמת מעשיות קורעות לב לקורבנות שלה, משירות צבאי שהשאיר אותה הלומת קרב, ועד סרטן בכליות ומלאך המוות שממתין לה בסיבוב. הקורבנות פותחות בפניה את הלב ואת הכיס.
הסיפור מתחיל עם הילה איבו, הקורבן הראשון. איבו לא מבינה כיצד מישהי ששרה כל כך יפה יכולה לשקר ולרמות. בהיותה חברת קיבוץ תמימה ללא ילדים, היא מוצאת עצמה מהופנטת משירת הסירנה. היא רואה בענבל את הבת שלא הייתה לה, מטפלת ודואגת לה כמו אמא אוהבת. אט אט, ענבל משתפת את הילה בכל הקשיים שלה: מספרת לה שהיא הלומת קרב, גרה ברחוב, אוכלת מפחי אשפה. ליבה של הילה נשבר והיא עושה כל שביכולתה לסייע לענבל.
בפרק אנו עדים לסיפור עצוב על ניצול ציני ומכוער של טוב לב אנושי, והילה לא לבד בו. כשש נשים נוספות נפלו בפח של בן שטרית המתחזה. כולן מעידות על מעשיות מזעזעות שהיא רקמה על מנת לפרוט על מיתרי ליבן. דפוס התנהגות קבוע, ענבל מציגה את עצמה כבודדה בעולם, מנותקת מהוריה, חיה באוטו, נואשת לעזרה ולחום.
הסיפור עולה מדרגה כאשר ענבל מספרת שמשפחות פשע רודפות אחריה, שהיא תתאבד או תרצח אם לא תשלם את החובות שלה, וכך סכומי הכסף והאחריות גדלים, הנשים שוכרות לה דירה, ממלאות לה את המקרר וארון הבגדים, דואגות לה לכל. נחמד לדעת שישראל מלאה ב"שוגר מאמות" מתוקות.
אחת הנשים פונה בתום לב למשרד חקירות, כדי להשיג הוכחות על העולם התחתון שרודף אחרי ענבל, היא מגיעה למשרדה של סימבה דרוקר, כן, סימבה (הכוכבת האמיתית של הפרק), אישה מרשימה עם צמות בלונדיניות צמודות, המזכירה תיכוניסטית שחזרה מחופשה באילת. סימבה מתחילה לעקוב אחר ענבל יחד עם בעלה, ארז דרוקר. במהרה הם מגלים לאישה ששכרה אותם שהכל שקרים וכך נשים נוספות שעזרו לענבל וראו בה קורבן של החיים, מבינות שבעצם הן הקורבן.
בסוף הפרק, לאחר שזעמנו על ענבל הגיע לנקודת רתיחה, חיים אתגר לא מצליח לקרר אותנו. אין עימות עם ענבל וחבל שכך, אלה רגעי הטלוויזיה שבהם חיים פורח. אתגר, שאתגר לנסות לחמוק ממנו, מפשל. צופים מנוסים יודעים שבדומה לפרקים קודמים ואפילו לעימותים ב"יצאת צדיק", אין השלכות לעימות, נוכל ושקרן ימשיך לשקר גם כשחושפים אותו. אבל זה קתרזיס הכרחי, אנו צמאים למעט צדק, לעימות חזיתי, עוד יש בנו תקווה שהנוכל יפנים, ישנה את עורו, שהאמת תנצח. אבל המתחזים זייפו הפעם וסיימו באקורד צורם.