חודש חלף מאז שמייקל לואיס שיתף את עוקביו באינסטגרם במצבו הכלכלי הקשה ובחובות שאליהם נקלע בשל משבר הקורונה, והוא לא מצטער על החשיפה שבה בחר. "להרבה חברים שלי אין את הקול ואת הבמה להשמיע את הזעקה שלהם", הוא מסביר כעת מדוע שיתף את הסרטון. "עשיתי את זה מהזדהות איתם. אני לא אדם שמפחד, לא פוליטיקלי קורקט, לא אכפת לי אם יאהבו אותי יותר או פחות. אני יודע שלכל דבר שאעשה יהיה הד". בסרטון שפרסם באינסטגרם סיפר לואיס שרואה החשבון שלו ביקש ממנו להכין 30 אלף שקל בשביל לשלם מסים על 2018. "בכיתי", הוא אמר ל־180 אלף העוקבים שלו.
"אני במינוס כי המדינה סגורה ולא נותנת לאנשים שלה לעבוד. איך עצמאי אמור לשרוד את התקופה הזו? זה לא הגיוני. כל החיים אני נותן ונותן, ועכשיו כשאני צריך את המדינה, היא עושה לי חשבונות ולא נותנת לי כלום". אנחנו נפגשים בבר המיצים שלו "ג'וסבוקס" ברחוב בן יהודה בתל אביב, שאותו הוא מפעיל ביחד עם שותף זה כשלוש שנים, לאחר שנפרד משותף ומבר נוסף שהיה לו בעיר בעקבות חילוקי דעות כספיים.
הסרטון שפרסם לא היה ההתבטאות היחידה שלו לאחרונה שעוררה הדים: לאחרונה אף קרא לא לשלם מסים ולא לעטות מסיכות במרחב הציבורי. "אם רוצים לשנות את המציאות, צריך לעשות צעדים דרסטיים", הוא אומר כעת. "אם כולנו לא נשים מסיכות ולא נשלם מסים, הכל יהיה אחרת. הכוח של השלטון ייעלם ויחזור לאנשים הפשוטים, לעם. העם הוא זה שמחליט בסופו של דבר, אבל העם שכח את הכוח שלו".
שילמת מסים בחודש שעבר?
"לא. כרגע אין לי מאיפה. על מה אשלם מסים, על זה שאני יושב בבית? את חושבת שאני מרוויח פה? העסק שלי מבוסס על תיירים, ואין תיירים. העסק עם הראש מעל למים, לא מרוויח. זה כואב. כל המענקים האלו הם בדיחה אחת גדולה. אני מתבייש בממשלה שלנו וקורא לכל העצמאים להפסיק לשלם מסים. אנחנו המנוע של המדינה".
לעשות ריסטארט
לואיס, 32, נולד בתל אביב לאב שעלה מהולנד ולאם שעלתה מארגנטינה. בעברו שיחק כדורסל, ואת דרכו בעולם הדוגמנות החל בגיל 18. הוא תופס את עצמו כאחד מאותם אלפי צעירים שלוקחים חלק בהפגנות ברחבי הארץ בתקווה להוביל לשינוי.
"אני מייצג את דור העתיד, הדור שאיבד תקווה במנהיגים שלו ומחפש נואשות סמלים חברתיים, אמיתיים, לא פוליטיים", הוא אומר. "מנהיגים שייתנו ערך אמיתי. לא המנותקים האלה שמנהלים את הכסף שלנו כאילו זה הכסף שלהם. הדורות הבאים צריכים ליהנות ממה שיש לנו במדינה המדהימה הזו, אבל במצב הנוכחי אני לא רואה עתיד. כבר חצי שנה שאנשים צמאים לאוויר, ויש יותר בעיות מפתרונות".
מדובר במגיפה כלל־עולמית.
"אין פה שום מגיפה, עובדים עלינו בעיניים. כן, יש מתים, בסדר? אבל אנשים מתים בכל יום. מה שקורה הוא לא סיבה לעצור את כל המשק, להרוס לנו את הכלכלה והחברה. המגיפה היחידה שיש לנו בארץ היא צביעות, פילוג בעם ושחיתות. אם נמגר את זה, אנחנו נבין שלא צריך מסיכות ונוכל לדבר סוף־סוף אמת.
יש כאן שיסוע בעזרת שליטה והפחדה דרך התקשורת, שמנוהלת על ידי הממשלה. יש פה אג'נדה שלא ברורה להרבה אנשים, כי הם מאמינים לתקשורת וחושבים שזו האמת היחידה. כמו שאומרים שהממשל מנותק מהעם, יש הרבה אנשים שמנותקים מהמציאות.
אבל זו לא רק הקורונה. זה אוסף של בעיות שיש במדינה. שני מכרים שלי התאבדו לאחרונה בגלל הקורונה, הם הרגישו שאין להם עתיד. הם לא יכלו להמשיך יותר. אנחנו חיים בעולם מלא באינטרסים ובכוח. זה קרה מהרגע שהממשלה הפריטה את משאבי המדינה, מהרגע שהליכוד עלה לשלטון והפסיק את מדינת הרווחה ודאג למעמדות הגבוהים. צריך לעשות ריסטארט להכל".
איך?
"שהדור ששולט עכשיו ירד מהכיסא וייתן לדור הצעיר לנהל".
כולל נתניהו?
"ברור. כשביבי אמר אצל דן שילון בעבר שהוא יקדם את חוק שתי הקדנציות, כולם התאהבו בו, כי כבר אז הבינו שהשחיתות חוגגת. היום הוא מקדם חוקים שיהפכו אותו לשליט יחיד ואת המדינה לדיקטטורה. יש ראש ממשלה עם כתבי אישום, ראש ממשלה לשעבר שהורשע בפלילים, נשיא שהורשע באונס, שר שישב בכלא וחזר לתפקיד שלו – איך אני כאזרח מקבל השראה? מי משמש לי דוגמה? ככה אנחנו רוצים שהעתיד שלנו ייראה?".
אתה לא חושש שהאמירות נגד נתניהו יובילו לתגובות של שנאה כלפיך?
"מה יש לפחד? אני אומר את האמת ולפעמים האמת כואבת. לצערי, חלק מהימנים לא מבינים שתפיסת העולם שלהם נשלטת על ידי שליט. יום אחד הם יתעוררו ויבינו שיש סיבה לכך שאנשים יוצאים לרחובות, יש סיבה שאנשים זועקים את זעקתם. הם יבינו שהשליט שלהם הביא את המדינה למצב הזה".
תמיד היית מעורב פוליטית?
"לא, אבל תמיד הייתי במקום שבו שימשתי דוגמה. בין אם באמצעות הכתיבה שלי או ההרצאות, והפלטפורמה באינסטגרם שאני שומר עליה שתהווה אור חיובי. אנשים לא זוכרים, אבל התחלתי בתור בלוגר. כתבתי המון על החיים שלי כילד שגדל בבית ישראלי ולא מוצא את עצמו בתרבות הישראלית. עד גיל שש לא דיברתי עברית. לא סיימתי בית ספר, אין לי תעודת בגרות או תואר אקדמי. אני בן אדם שבא מכלום, היה לו הכל והוא איבד הכל. אני יודע מה זה לישון במלון חמישה כוכבים או לישון על ספסל ברחוב".
מתי ישנת על ספסל ברחוב?
"בגיל 25 עברתי לגור בניו יורק. הייתי מנעולן, ברמן, מאמן כושר, מלצר, שומר סף בחנות פראדה וגם דגמנתי ושיחקתי. אחרי שנתיים וחצי היה לי לקוח שלא שילם לי, והסוכנות שלי לא דאגה לי. לא היה לי כסף לשכירות, ובעל הבית לא נתן לי להיכנס לדירה. אז ישבתי על הספסל כל הלילה. בכיתי, נשברתי, קמתי ואמרתי: אני לא נשאר פה. ביקשתי מאמא שלי כסף, המשכתי לאירופה וחיפשתי את עצמי. זה היה בגיל 25. כל החוויות האלו לימדו אותי מחסור מהו".
איך אתה מתפרנס כיום?
"אני יוצר תוכן דיגיטלי, יש לי ליין של תכשיטים, אני מרצה לבני נוער, מדגמן פה ושם. התפרנסתי יפה לפני הקורונה, הייתי סבבה. עכשיו זו בעיה. איך אני אמור לא לעבוד וגם לשמור על חיוביות כשהכל מסביבי שלילי?".
איך באמת?
"אני יודע שלהביע את עצמי זו חוזקה ולא חולשה, ולהיות אמיתי זו חוזקה ולא חולשה. אני יודע לשים דברים מאחור. אז בכיתי רגע אחד, שחררתי ואני ממשיך הלאה, לא אקבור את עצמי בבית. אני בעשייה, קורא ספרים, לומד עוד שפה, עושה ספורט, פועל חברתית, נמצא עם הכלבים שלי יותר".
הפך לפרסונה
לפני שנה נפטר אביו של לואיס משבץ מוחי. "אבא שלי, נוצרי הולנדי, חי פה 30 שנה", הוא מספר. "הוא הרגיש פטריוט, התגייס לצבא, אהב את המדינה. כשהייתי בן 16 ההורים שלי התגרשו והוא עזב את הארץ. שאלתי אותו למה הוא עוזב והוא אמר לי: 'ככל שאני שומר על המדינה יותר ויותר, אני רואה שאנחנו עם חזק, אנחנו עם ששורד. האויבים שלנו לא יכולים להרוג אותנו. היחידים שיכולים להרוג את היהודים הם היהודים עצמם. אני לא רואה פה עתיד, ואני לא חושב שלך יהיה פה עתיד'. אם אדם לא יהודי שנתן את החיים שלו למדינה הזו התייאש והלך – מה אחרים יגידו?".
הוא השאיר אותך עם מסר קשה, שאין לך מקום פה.
"הוא דיבר על הדור שלי, לא עליי אישית. ועדיין זה נשאר לי בראש. הבטחתי לעצמי שלא אקח את הדברים שלו למקום חסר תקווה. נולדתי וגדלתי פה, ואני אוהב את המדינה, אבל אם לא נקום עכשיו ביחד כולם, באמת לא יהיה לנו עתיד". ללואיס היה חשוב לפני הראיון לבקש שהוא לא יתמקד בפן הרכילותי. "חשוב היה לי להוציא את האמת החוצה", הוא אומר כעת.
ואולי רצית שיתייחסו אליך ברצינות?
"כל המהלכים שעשיתי לאחרונה מראים שאני מספיק אינטליגנט וחכם בשביל לדבר ולהתבטא".
לא חשבו ככה בעבר?
"אין מה לעשות, כשאתה נראה טוב קשה לאנשים לקבל את זה שאתה יודע גם לדבר. החברה הישראלית לא מפרגנת, היא אוהבת להוריד ולשכוח מהר. זו עוד תוצאה של הפילוג והשסע בעם".
לאורך השנים הרגשת שאתה צריך להוכיח את עצמך?
"אף פעם לא הרגשתי שאני צריך להוכיח כלום ושום דבר לאף אחד. אני יודע מה אני שווה. ניסיתי להראות שיש פה בן אדם. מיתגו אותי בצורה מסוימת שלא הייתה לי עליה שליטה. הייתי ילד כשהמנהל הראשון שלי תפס אותי ברחוב ואמר לי: בוא. הוא עשה איתי מה שעשה איתי, הפך אותי לפרסונה. רציתי להיות כדורסלן, אבל כשראיתי שאני מתחיל לעשות כסף מהתחום המשכתי".
אתה לא מרגיש שתרמת בעצמך לקיבוע הפרסונה הזו?
"אני מאמין ש־99% מהדברים שקורים לי הם באחריותי, ואחוז אחד יכול לשנות את מהלך חייך. זה, אגב, גם שם ההרצאה שלי".
מה היה האחוז האחד שלך?
"כשעברתי טיפול בפטריות הזיה אצל שאמאן בארצות הברית. הוא עזר לי להבין מי ומה אני ולמה עברתי את מה שעברתי. הבנתי שאין עתיד ואין עבר, יש כאן ועכשיו, ושהניסיון להוכיח משהו לעצמי ולאחרים לא עוזר לאף אחד. הבנתי שלהיות אמיתי זה משהו שחסר בעולם, שנהיה מהיר ודיגיטלי. אנשים שכחו את המהות".
יש אנשים שיגידו שאתה עושה פרובוקציות, עם סרטוני העירום שאתה מעלה למשל, ושאתה משמר את תדמית הבחור קל הדעת.
"אני מאמין שכל האנשים חושבים: 'איזה כיף לו שהוא כזה אמיתי ומשוחרר ועושה מה שבא לו'. חלק מהם בוחרים כלפי חוץ להגיד משהו אחר. חלק מהטיפול שעברתי הוא לעשות ולא לחשוב. כי אם אתה חושב, אתה נתקע".
לואיס מתעורר כל בוקר בחמש בביתו בהרצליה, שם הוא מתגורר עם כמה מחבריו הקרובים, לסשן של אימוני כושר, עושה מקלחת קרה ויוצא לשגרת יומו. בעודנו יושבים בבר המיצים שלו, עוצרות נערות להצטלם איתו וגברים לשוחח איתו. "הומואים מתחילים איתי בלי סוף", הוא אומר. "בחורות לא מתחילות איתי. הן נרתעות. למה? בגלל התדמית. אבל הכל טוב, לא קשה לי", הוא צוחק.
אתה בזוגיות?
"אני לא בזוגיות וגם לא בהגדרות. אני נפש חופשייה. קשה לאנשים לעכל את זה שאני לא בתוך קופסה. עכשיו אני בתקופה שבה אני סופר־מפוקס בשינוי, אז אני לא יודע אם יש לי מקום לזוגיות".
חשבת לעזוב את הארץ?
"אני לא רואה את עצמי גר במקום אחר. אני אוהב את החלוציות, את האוכל, האנשים, החמימות, מזג האוויר. אבל המערכת פה רקובה, צריך להרוס ולבנות הכל מחדש".
איפה תהיה בעוד שלוש שנים?
"אני לא יודע איפה אהיה מחר. עם המצב הקיומי כיום אני לא יודע לדמיין עתיד. איך אפשר לחשוב על עתיד כשאתה משותק? אם היית שואלת אותי לפני כמה חודשים, הייתי אומר לך שאני מאמין שאגיע לדברים גדולים מול או מאחורי המצלמה בזכות היכולות שלי, האישיות הגמישה והכישרונות. אבל כרגע אני לא רואה את עצמי בשום מקום חוץ מבניסיון לעורר כמה שיותר אנשים לקום ולשנות".