מזל טוב! העונה השלישית של "נינג'ה ישראל" התחילה אמש. ובכן, מיותר לציין שה"מזל טוב" הוקדש בעיקר לאסי, רותםX2, רסקין ומשפחת שמלא שכן, מלבדם – אני בספק האם האירוע החגיגי הזה הזיז למישהו מבין 9 מיליון האזרחים הנותרים בארצנו הקטנטונת. אתם מבינים, בתקופה בה "חיוני" הפכה למילת מפתח בשפת היום יום – קשה שלא לצפות בפורמט הספורטיבי חמש דקות ולהבין שאין דרך טובה יותר לתאר את הצפייה בו משתי המילים: "לא חיונית".
אז נכון, המתמודדים עצמם ראויים, מוכשרים, והעובדה שהם מכינים את עצמם לתוכנית חודשים ארוכים, ראויה לציון (אם חושבים על כך שההכנה הכי גדולה של משתתפים ב"הישרדות" היא לייזר ובוטוקס) וכן משנה לשנה כמות הדיבורים המיותרים מצטמצמת לטובת האקשן שלכאורה, התכנסנו לכבודו –אבל בשורה התחתונה, מדובר בפורמט תבניתי, נטול טוויסטים (ולא, מסלול החץ הוא ממש לא טוויסט) ואת עיקרי הפרק אפשר לתמצת בשורה: כולם נפלו חוץ מחזנוב. שוקינג.
אם יש מחלוקת אחת במדינה שנותנת פייט לסכסוך ה"ביבי-לא ביבי", היא כמובן הריב הגדול בין תומכי ומתנגדי אסי ורותם. למעשה, החזרה של צמד המנחים למסך לאחר הפוגה די ארוכה (מאז תום "הכוכב הבא לאירוויזיון" בפברואר האחרון) כנראה ריגשה יותר צופים מאשר חזרת מסלול המכשולים האימתני לחיינו. אני, אגב, נמנית על התומכים – ולו רק בשל העובדה שביחס לשאר המנחים הלקוניים והמשמימים שיש לנו כיום על המסך, כדוגמת ארז טל וגיא זוארץ – אסי ורותם בולטים באנרגיות, בדינמיקה ובאהבה הכנה שיש להם אחד לשני, למקצוע ולמשתתפים בתוכניות. אז מה אם הם שברו שיא בכמות הפעמים שאפשר להגיד "שמלא" בדקה?
אז העונה השלישית החלה, ו-280 מועמדים שנהנים להיתלות על מתקני אינקוויזיציה נוראיים מגיעים לנסות את מזלם במסלול המכשולים. ביניהם, לא מעט מועמדים חוזרים מעונות קודמות (שמשום מה כמעט תמיד מפשלים, על אף הניסיון שצברו) וכמובן נבחרת מגוונת של ג'ודוקאים, רקדנים, מטפסים ומאמני כושר – שהמשותף לכולם הוא גוף חטוב להפליא וחשבונות אינסטגרם שיוצפו עתה בעשרות אלפי עוקבות נרגשות, עם פוטנציאל גדול לקבל קמפיין לחטיפי אנרגיה או חלב שקדים בחודשים הקרובים.
ה'טוויסט', אם אפשר לקרוא לזה ככה, בעונה זו הוא "מסלול החץ" שמשמעותו הוא שהמשתתף יכול לבחור, באמצע המסלול, האם לבחור ברצף מתקנים שבא לי למות מלראות אותם (הלא הוא מסלול A) או רצף מכשולים שגם אם אנעל בחדר כושר מהיום עד יום מותי לא אצליח לעבור (להלן מסלול B). מלבד התוספת השולית הזו, הכל אותו דבר: רסקין ורותם ממשיכים למנות את כל שמות השרירים שהם מכירים, אסי ורותם מתרגשים באופן בלתי סביר מכל קפיצה ולחיצה על באזר וכולם מחכים רק לביצוע של שמלא.
תגידו שזה פורמט 'טהור' בלי אסטרטגיות, לכלוכים והתערבות של ההפקה – ואתם צודקים, תגידו שהתוכנית מעודדת ספורט ואורח חיים בריא – ואתם צודקים (אע"פ שאני משום מה נהיית רעבה רק מלצפות בה), אבל בשורה התחתונה, מוכרחים להודות כי המוצר הסופי פשוט לא מספק את הסחורה. בימים בהם נקדש כל הזדמנות להסחת דעת שלא תכלול "קורונה" או "הפגנות" – יידרש מאמץ גדול יותר כדי להשאיר אותנו מרוכזים מול המסך. ועם כל הצער, הדרמה שסביב הסחרחרה ממש לא מספיקה בשלב זה.