חובבי פשע אמיתי זכו בשנה שעברה לתיעוד מקיף ויוצא דופן בפרשת היעלמותן של שנאן ווטס ושתי בנותיה מביתן בפרדריק, קולורדו. להבדיל ממקרי היעלמות אחרים, הפעם כמעט כל החומרים שצולמו על ידי רשויות החוק שוחררו לציבור. אזרחים צפו בהשתלשלות האירועים מבעד למצלמת גופו של השוטר הראשון שהגיע לזירה ועד להודעתו של הנאשם בחדר החקירות.
בשבוע שעבר עלה לנטפליקס סרט דוקומנטרי המגולל את פרשיית משפחת ווטס, "רצח אמריקאי: המשפחה מהבית הסמוך". סרט דוקומנטרי זה שונה, אינו כולל ראיונות עם בני משפחה, חברים או אנשי חוק, הוא כולו מבוסס על צילומים אמיתיים של המעורבים, קרי, פוסטים ברשתות החברתיות, הודעות טקסט, צילומי וידאו ביתיים, מצלמת גוף של המשטרה והקלטות מחדרי חקירות, כדי לתאר את האירועים שהתרחשו.
בכמה מובנים, סרט דוקומנטרי זה פורץ דרך, ראשית, השימוש בחומרים אישיים על מנת לספר את הסיפור. חשיפתו אט אט ושילוב קטעי וידאו של המשפחה לכל אורך הסרט הדוקומנטרי אמיתיים עד כאב, הלב נקרע. לא ניתן להישאר אדיש לנוכח ירידה לפרטי פרטים וחשיפה של חיים אישיים ונישואים קורסים. הצופה מסוקרן והעובדות קשות לעיכול, זו קלישאה, אך המציאות עולה על כל דמיון.
שנית, שימוש בחומרי משטרה, הקלטות ממצלמת גוף ומחדרי חקירות, מספקים הצצה נדירה אל תוך המסע הכפול של הנאשם ושל השוטרים. מצד אחד, כריס ווטס, הבעל, מנסה בכל מאודו לשכנע בחפותו. מאידך, החוקרים אשר יודעים שברוב מקרי היעלמות של בת זוג, הבעל הוא האשם. מבחינתם, זו רק שאלה של זמן ומיומנות עד שהנאשם יודה או יקרוס תחת נטל הראיות.
סיפור היעלמותן של שאנן ובנותיה זעזע והסעיר את אמריקה. שאנן הייתה בהריון עם ילדם השלישי בעת היעלמותה. באותו בוקר גורלי היא החמיצה תור חשוב לרופא, דבר הגרם לשכנתה להתקשר למשטרה בדאגה. הסרט התיעודי נפתח כשכריס ווטס מכניס שוטר לביתו כדי לחפש רמזים. ווטס שולח לאשתו הודעות, מודאג ושואל היכן היא. הוא מתראיין למהדורות חדשות ומתחנן שתחזור הביתה עם בנותיו.
אך כריס נראה מרוחק, אדיש וקר רוח, מבטו מזוגג והוא אינו מפגין אף רגש. אנו עדים להתנהגותו המוזרה כבר מהרגע הראשון בו הוא לוחץ את ידו של השוטר המחכה לו מחוץ לביתו. ווטס נכנס לבדו דרך המוסך, מתהלך לבדו בבית במשך דקה ולבסוף פותח את הדלת הראשית. כל העת ווטס לא פוצה את פיו, לא קורא בבהלה לאשתו. בהמשך, ווטס והשוטר הולכים יחדיו אל השכן לצפות במצלמת האבטחה שלו, שם רואים את ווטס מעמיס משהו למשאית שלו בחמש בבוקר. ווטס אחוז בעתה, עוזב במהרה חזרה לביתו, בעוד השכן מעיד לשוטר שווטס מתנהג מוזר, הוא "לא עצמו".
למרות שהסרט הדוקומנטרי הזה מנסה להשאיר אותנו באפלה לגבי סופו של הסיפור, זהירות ספויילר מגיע, כריס ווטס, הבעל, הוא אשר רצח באכזריות את אשתו ובנותיו הקטנות (בלה בת הארבע וסלסט בת השלוש). הודאתו של ווטס הגיעה במסגרת עסקת טיעון, לפיה ווטס הודה במעשים המיוחסים לו על מנת להימנע מגזר דין מוות. לאחר ההודאה, הוא הוביל את השוטרים אל הקבר שחפר לאשתו ואל חבית הנפט בה הסתיר את בנותיו. הוא הורשע בחמישה סעיפים של רצח מדרגה ראשונה ובמסגרת עסקת הטיעון, נידון לרצות מאסר עולם בכלא דודג' אשר במדינת ויסקונסין.
בסרט הדוקומנטרי הטרגי אנו נחשפים למערכת היחסים של כריס ושאנן דרך הודעות טקסט, שנשלחו ביניהם ובין שאנן לחברתה. לעיתים הם מאוהבים, מפויסים, אך לרוב שאנן כועסת על כריס, הוא אינו מתעניין בה או בבנות שלהם, הוא מפסיק להפגין חיבה ונראה שאיבד כל עניין לשכב עימה. לטעמי, הסרט הדוקומנטרי נהיה קצת צהוב ברגעים אלו של שיחות על מין, החוזרות על עצמן לא מעט במהלכו.
עם זאת, בצדק רב וכפי שראוי לעשות, הסרט הדוקומנטרי מתמקד בקורבנות, מסופר דרך הזווית שלהם, בעיקר של שאנן. זוהי מגמה בסרטי דוקו-פשע לאחר שנים של התמקדות ברוצח, הזוכה להיות ידוע לשמצה בעוד הקורבן נשכח. אך הפעם לדעתי יש מקום להתמקד ברוצח, לא בגלל שהוא מעניין או חכם, להפך, הוא אדיש, טיפש, אגואיסט ומנותק. אך עקב תיעוד רב ממצלמות אכיפת החוק ישנה אפשרות לבחון את הפסיכולוגיה והתנהגותו של רוצח, ממש כמה שעות לאחר המקרה, כל זאת משורה ראשונה, דרך עינית מצלמת הגוף של השוטר.
חיפוש ביוטיוב יניב מאות סרטונים שהכינו חובבי פשע אמיתי בעזרת חומרי המשטרה. מכולם, אחד בולט במיוחד באיכותו, סרטון בעל שלושה חלקים של היוצר Jim Can't Swim, ג'ים מבצע ניתוח עמוק ומרתק של פסיכולוגיה אנושית ושיטות חקירה. להבדיל מנטפליקס, נעשה שימוש אך ורק בחומרי משטרה על מנת לנתח בדיעבד את התנהגותו של כריס, מצביעים לנו על רמזים, התנהגויות לא שגרתיות ומעוררות חשד. זהו וידאו מקצועי, רהוט ומרתק.
לו הייתי צריך לבחור בין גרסת נטפליקס לגרסתו של ג'ים, ללא ספק הייתי בוחר בג'ים. בעוד נטפליקס מנסים ליצור קרבה והזדהות עם הקורבנות, התוצאה היא חווית צפייה קשה ולעיתים אף גורמת לחלחלה. כאמור, זהו סרט חשוב ומיוחד. לדעתי, זו תחילתו של פורמט אישי, פסיפס של תיעוד עצמי ומשטרתי, הצגת המציאות כפי שתועדה על ידי הקורבנות והמשטרה.
עם זאת וללא כוונה להאדיר את הרוצח, יוטיוב מספק הצצה לפן אחר, מסקרן ומעורר מחשבה. עולמו של הרוצח קורס מול עיניו של הצופה, שקריו הנלוזים נחשפים בעודם יוצאים מפיו ואנו זוכים לקטרזיס מסוג אחר. אם בנטפליקס נכנסו לנעליו של הקורבן, ביוטיוב אנו נכנסים לנעליו של החוקר ולומדים אינספור שיעורים אפלים, מסקרנים ובלתי נשכחים. כך נראה דוקו פשע ב-2020, צפייה מהנה.