היום אני כועסת. כלומר, תמיד אני כועסת אבל היום במיוחד. לא רק שקיבלנו פרק של 35 דקות נטו, קיבלנו איתו מנה לא מבוטלת של בלבולי מוח שלא הצחיקו אותי וכמובן רמזים שכל קשר בינם לבין השור שהודח מהתוכנית תלוש מהמציאות. אבל חכו, גם לזה נגיע.
פינת ההימורים:" מנחשים וטועים"
מעט מאוד הימורים נדרשו מאיתנו הפעם, היות וצפינו בשני ביצועים בלבד (כהמשך מהפרק הקודם). היו אלה השור – שממש תכף נדון בזהותו, והתרנגול, שאמשיך לקרוא לו ככה למרות שכולנו מסכימים שזה צחי הלוי.
ראשון היה השור, שלמעשה נשאר די בעלטה עד רגע ההדחה, שהיה לגמרי מוצדק בהתחשב בביצוע המשונה והתמוה שסיפק. הרמזים הקפיצו אותנו מדמות לדמות לאורך כל הדרך – בהתחלה נדמה היה שמדובר בדמות ארצישראלית מבוגרת, ואילו עכשיו קיבלנו סממנים של אוליגרך – עם מסעדות יוקרה, תעופה עצמית ו"חיים שכל אחד היה רוצה". הבלבול המשיך גם לאורך הביצוע הדי בינוני, ובפועל נשארתי עם הפרצוף המעורער שכה מזוהה עם צדי כמעט עד תום התוכנית, כשההבנה היחידה שנותרה בי היא כי מדובר באדם מבוגר. סך הכל מאוד ממוקד.
אחריו (ואחרון, לא ייאמן) עלה התרנגול. ובכן, חוץ מלהחזיק שלט שכתוב עליו "אני צחי הלוי", נעשה כבר הכל. הפעם דובר על "סוד גדול" שכאמור הוא הזוגיות הלוהטת והמסתורית עם לוסי אהריש שהסתיר, מיכה שוסטר מ"המדרשה", כפי שזיהתה אופירה, שמזכיר את התפקיד המרכזי שגילם בה וכמובן ששייקה אופיר מ"השוטר אזולאי" הוא זכר לפרס האופיר שזכה בו על תפקידו ב"בית לחם".
אבל עזבו, הקול של הלוי מובהק מכל תו שבוקע מהספק תרנגול ספק אופנוען הזה. בואו נאמר בעדינות שאם זה לא הוא בסוף, אני אזעם כמעט כמו שגיליתי את הפתק המוטמן שקיבל אסי בוזגלו בצנצנת השוקולד.
ומסר לאופירה לפני סיום – מה קורה עם השאלות הטו מאץ' ספציפיות שאת מפנה לדמויות? מה השלב הבא – "היית במחלקת קפואים בשופרסל דיל לפני שבועיים?".
פינת המודח "מאיפה נחתת עלינו?":
ואז הוא נחשף, פאקינג יזהר כהן. איזה אוליגרך ואיזה נעליים. זמר העבר, זוכה האירוויזיון, המתולתל והקופצני בן ה-70 (!) ניצב על הבמה. ולרגע, פתאום הבנתי: אסקפיזם אמיתי הוא כשיזהר כהן שר שיר של שון מנדס כשהוא לבוש בתחפושת של שור. מי זוכר שיש קורונה בעולם ברגע כזה?
השופטים מוכי הלם, ובצדק. בואו, בשלב מאוד מוקדם של התוכנית הם הדיחו זמר מקצועי עם קול מאוד מזוהה, אך מה אפשר לצפות כאשר הקול עטוף בשלל עיבודים קוליים והרמזים מצביעים יותר עליי מאשר על הדמות האמיתית. אפילו על שחר חסון לא יכולתי לכעוס באותו רגע (אע"פ שהימר על השף אביב משה, ובפרק הקודם על רותי ברודו – מישהו עידכן אותו שזה לא "הבשלן במסכה?").
פינת הכעס: "זועמים על רמזים"
עד שכבר החמאתי להפקה על קליפי הרמזים שהצביעו על דביר בנדק בחשיפה הקודמת, הגיעו הקליפים של יזהר כהן והרסו הכל. דווקא אצל כהן – שבמראהו ובניסיונו יש כל כך פוטנציאל! אתם חייבים לשמוע את זה: דמותו של הנסיך הקטן הופיעה כי הוא היה הנסיך של המשפחה (הכי תו פרינס מצידו), הסמלים הצבאיים כמחווה לשירותם של הוריו בפלמ"ח (על זה הומצא הביטוי: "שמחת זקנתי") ובמקום להעמיס את המסך באות ב' כהומאז' ל"אבניבי" המיתולוגי, פשוט תחבו מתישהו את המספר 12 (דוז פואה). מעולם השם של הפינה לא היה מוצדק כל כך.
מפזרים אהבה: "לצידו של צדי"
היתרון היחיד שיוצא ממריחת זמן בחסות קשת, היא הקדשת זמן מסך רב יותר לצדי, הכוכב האמיתי של התוכנית. מבין שלל הרגעים יוצאי הדופן שהפגין ביניהם רגעי בלבול, בלבול, רטינה ועוד קצת בלבול – לא יכולתי להישאר אדישה למונולוג התסכול שבקע ממנו כשגילה שהשור הוא למעשה יזהר כהן, בן טיפוחיו משכבר הימים. צדי, אתה כבר בן 79! זה שאתה האדם הכי חיוני, משעשע ו-שולט בכל הדיסקוגרפיה של סטטיק ובן אל בפאנל כבר מרשים אותנו דיו, עכשיו – כל מה שנותר לך זה פשוט להמשיך. כל עוד אתה שם, יש סיכוי שנשרוד את העונה הזו – עד שצחי הלוי ינצח אותה בסוף.