אין בכוונתי לחזור על עצמי בכל תחילת טור, לכן מעתה והלאה דמיינו כי ממש כאן ישנה פסקת עצבים על פיצול הפרקים הבלתי נסבל שהופך את הפרק הראשון בשבוע לחיוני כמעט כמו לעטות מסכה כשאתם לבד ברכב. בקיצור, כנראה שניאלץ להתרגל לפרקים המפוצלים מעתה ועד סוף העונה (או החיים) אבל היי, התמודדנו כבר עם דברים גרועים יותר השנה.
רגע לפני שממשיכים – תהייה: האם בכל מפרק מעכשיו והלאה נקבל אורח אחר בפאנל? מילא מירי מסיקה, שעוד קשורה לתחום, אבל מיכל אנסקי? השהות שלה בפאנל הסתכמה בעיקר בכמויות של תעופה עצמית לאחר כל ניחוש וכן בחשיפת העובדה שהיא החליפה נוזלים בערך עם חצי מהביצה המקומית (ערב טוב לך). מצד שני, אנחנו מבזבזים שלוש שעות בשבוע על לזהות מי הפלאפל ומי זו השפירית – היש לנו בכלל זכות להעביר ביקורת על אנשים אחרים? יאללה, מתחילים:
ראשונה, בתחפושת המדהימה ובגוף המפוסל, עלתה השפירית. למעשה, לאחר שלושה ביצועים ההימור שלי כבר די מבוסס. מיותר לציין כי הימורי העבר של השופטים עלו בתוהו מהסיבה הפשוטה שגם אלפי מעבדי קול לא היו גורמים לזהבה בן להישמע כמו השפירית, אך זה לא מנע מהם להמשיך ולזרוק הימורים הזויים: צדי העלה את אנה ארונוב, אופירה המשיכה להציע זמרות מוכרות כאופציות אע"פ שהן ממש לא נשמעות כך (והפעם על הגריל: שפיטה) ואפילו שרלוק הולמסטטיק אכזב כשהעלה את פאקינג אחינועם ניני כאופציה. טוב, אולי הג'קט הזרחני פגע לו בכושר השיפוט.
בכל אופן, כל החיצים מצביעים על רינת גבאי – ההימור שלי מתחילת העונה. האישיו סביב המנהל ( שהא גם בעלה), התחלת הקריירה בגיל צעיר, וכן הרמזים מאמש רק חיזקו את ההימור: נעליים אדומות כזכר לתפקידה כ"דורותי", הדיבור על הקהל השיפוטי – ילדים (אומרים את כל האמת בפרצוף וכ"ו) וכמובן, השימוש במונח "לצאת מהארון", אך במובן המוזיקלי, שכן שנים ידוע כי היא רוצה לפרוץ לעולם המבוגרים כזמרת מקצועית אך לא הצליחה לעשות זאת עד כה.
ואגב, אם לא השתכנעתם – רק רינת גבאי מסוגלת לסיים את הביצוע ולהגיד: "כמו שהשפירית ביקום ובטבע משוחררת, זה מה שהרגשתי – את החירות ואת המרחב הזה". רינת, איפה יויו?
אני מודה, גם אני פעלתי על פי כל היגיון בריא בתחילת הדרך ונפלתי למלכודת החסידה החסודה, אבל אז – טאם טאם טאם – הבנתי איך הרמזים ב"הזמר במסכה" עובדים, או בקיצור: שנו כיוון, חברים. לא עדן הראל, לא לינור אברג'יל, ואלוהים – ברור שלא לא אתי אנקרי. החסידה היא, תחזיקו חזק – לוסי אהריש.
עוד לא הייתי בטוחה לגביה אבל אז, כשהיא אמרה: "תמיד שפטו אותי לפי המקור שלי", לא היה לי ספק. לוסי, הערביה-מוסלמית שנולדה בנצרת, מתאימה בול לכל הנאמר: היא נשפטה לא פעם בשל דתה (ראו ערך הזוגיות עם צחי הלוי), עסקה לאורך חייה במגוון תפקידים (עיתונאית, מנחה, שחקנית), לאחרונה פוטרה מהתאגיד במפתיע ונאלצה לחפש עבודה חדשה וכמובן תחפושת החסידה המתכתבת באופן מושלם עם קמפיין "צאו לי מהרחם" שנשאה, בין היתר, את דגלו לאחר שהתמודדה עם שתי הפלות טבעיות.
ואם לא די בכך, כנראה שהמעבד הקולי היה בדיוק בהפסקת סיגריה ושכח לשבש את הביצוע, כי בנאמבר שסיפקה, I Want To Break Free"", היא פשוט נשמעה לגמרי כמוה.
את הפרק הקצרצר חתם הפלאפל, אהוב ליבי נוטף הטחינה. קולו הגברי נמוך, רגיש וגנרי לחלוטין – ועד כה הרמזים לא היו ממש חד משמעיים , לכן נטיתי לכיוונו של שגיא (ביטבוקס) ברייטנר אבל עתה, הרמזים ממש הובילו אותנו לאדם הנכון. חכו, זה לא הדבר היחיד המפתיע – לראשונה, שחר חסון סיפק הימור חכם! נו טוב, אולי בכל זאת הליהוק הזה שווה משהו.
דגלים בינ"ל המרמזים על אירוע עולמי ענק (#אולימפיאדה), מגש כסף המתכתב עם המדליות מהרמזים הראשונים (זכה במדליית כסף באליפות אירופה), אזכור ל"הישרדות" (לא הוא, אבל אחיו הגדול) וכן דיבור על פציעה שהתקשה להתאושש ממנה (ובכן, כמעט כמו כל הספורטאים בארץ). בקיצור, גבירותיי ורבותיי, עשו כבוד והצדיעו למדליסט האולימפי, אורי ששון. הוא רגיש, הוא גאווה ישראלית, הוא אלוף אירופה וכן, הוא גם הפלאפל. לא הטייטל הכי מכובד ברזומה אבל היי, לפחות הוא לא מלפפון חמוץ!
