אין אין אין חגיגה. בלי בלי בלי חשיפה. באמת, מוכרחים ליישר קו – פרק של "הזמר במסכה" ללא חשיפה הוא לא פרק. כן, גם אם יארך שלוש שעות. כל עוד לא נגלה את זהותו של אחד האמנים, לא באמת נצליח ליהנות והתחושה הנוראית של בזבוז הזמן בשכנועים עצמיים על הניחוש הגאוני שלנו – לא תצליח לפוג.
אז אולי זה שעון החורף המעיק שנחת עלינו השבוע בלי הזמנה, אולי זה החמסין שמסרב לעזוב ואולי בכלל זה הקליפ המחריד שעדי ביטי שיחררה (אני יודעת שזו "שעת נעילה" ששודרה במקביל, תנו להשתעשע) – אבל אמש קשת חרגה ממנהגיה הבזויים ושידרה, מזה זמן מה, פרק באורך מכבד של שעה וחצי.
כאמור, הפרק לא כלל חשיפה – אלא רק שינוי קל בפורמט והכנסת המונח 'מצטיינים', משל מדובר בספין-אוף של בית ספר למוסיקה. בפועל, שני זמרים עוברים אוטומטית לשלב הבא, והיתר (רק שישה! איך הזמן טס. והפרקים קצרים.) יעלו לביצוע נוסף בפרק הבא. או בקיצור: דרך חדשה לומר – הדחה תתרחש אחת לשני פרקים. תרקדו:
טו מייק א לונג סטורי שורט – שתי התחפושות הכי מסקרנות הן גם אלה שהעפילו לשלב הבא וננתח אותן כעת עד שלא יישאר מהן דבר למעט אוטו-טיון.
הראשונה היא כמובן השפירית, מי שלאורך כל הדרך התמידה בנאמברים מרשימים, גזרה מעוררת קנאה וכמובן – מחזיקה בתחפושת השווה ביותר. בהתחלה חשדתי שמדובר באחת מהאחיות פיק, השופטים לא הרפו מאתי לוי וכנראה שבשלב כלשהו הם החלו לשמוע אותי דופקת את הראש בקיר מרוב תסכול – שכן הניחוש ההזוי הוחלף ברצף שמות תלושים אחרים כדוגמת אנה ארונוב-שפיטה-אחינועם ניני בזמן שאני כבר החלטתי: זו רינת גבאי.
את ההסבר המפורט תוכלו למצוא בטור המקורי, אבל אמש – הרמזים לא הותירו מקום לספק: מגן הדוד הדהד את הזיקה העמוקה שלה לדת, והשיח הרחב על הבעל שכלל עליות ומורדות רבים לאורך הקריירה כשתפקד כסוכן האישי שלה סגר את הפינה לחלוטין, בשילוב הבחירה בשיר "חופשיה". כמובן שהקריצה לאירוויזיון (השתתפה בקדם בשנת 2005) והתמונה של טורי איימוס – כמחווה לגרסה העברית שהוציאה לשירה רק חיזקו את העניין. בקיצור, גבאי ממשיכה להוביל בנאמברים מעולים, עם קולה המזוהה ובתגובה - צדי ממציא 40 ורסיות למשפט האהוב עליו: "אני לא יודע".
המצטיין השני הוא הפלאפל, הגבר-גבר השרמנטי והתחרותי – שאלמנט הגביע ברמזים שלו מפומפם יותר מכמות הפאנצ'ים הגרועים ששחר חסון מספק בפרק. אחרי הופעתו הראשונה הולכתי שולל אחר תמונותיהן של הדוגמניות והדיבור על המשקל – מה שהוביל אותי לשגיא ברייטנר, הימור שהמשיך איתי גם ביצוע נוסף – בזמן שהשופטים החלו להציע שמות לא רעים כדוגמת מייקל לואיס אבל אז – רצף רמזים אגרסיבי שכלל אולימפיאדה, מדליות, הישרדות ופציעה – הוליך אותי היישר לאורי ששון (מילולית בלבד, לצערי).
הפעם – ההימור רק מתחזק: דיבור בלתי פוסק על אור הזרקורים, "מוקף בשופטים" כתזכורת להמוני התחרויות בהן השתתף וכן קעקוע "אאא" שאוכל לקשר לאחיו, אלון, ומי ייתן ויש להם עוד אח שקוראים לו איתי, אופיר או אלכס כדי שהניחוש שלי לג'ודוקא המהולל יקלע בול.
הפלאפל ממשיך לאורך כל הדרך לספק ביצועים חמודים להפליא, כשהוא מצויד בקול נמוך ומרגש וכן בעובדה שהסיכוי ששמו יעלה בפאנל השופטים זהה לסיכוי שאופירה תפסיק לנחש שחיים צינוביץ' מאחורי אחת הדמויות. בזמן שהם מרחפים בעולמם עם ניחושים כמו אליאב אוזן, אנחל בונני וגילי מוסינזון – ששון צוחק כל הדרך לשלב הבא.
שלא תבינו לא נכון, השופטים אכן איבדו את הצפון בכל הקשור לניחושים של השניים שציינתי – אבל (!) באופן מפתיע, סיפקו הימורים חדים ואקטואליים עבור יתר התחפושות – שרובם ככולם כבר הוזכרו בטורי הריקאפ האחרונים שפורסמו.
עם זאת, בהתחשב בעובדה שקשה לי לספק תשבחות עבור פורמט שקורא לפרק שלא כולל הדחה "המלפפון החמוץ נחשף" –אמתין עם המחמאות לניחושי השופטים וכן לעליית המדרגה בנאמברים לפרק הבא שיכלול ביצועים נוספים של ששת הנותרים וכמתבקש, הימורים נוספים מצד הפאנל. בואו נראה מי מהשופטים נשאר נאמן לעצמו (בן אל, שאפו על החסידה ותזכור מי אמרה את זה קודם) ומי הולך שבי בסגנון צדי אחרי הימורים כמו לוסי דובינצ'יק. ניפגש.