מאדי סטיוארט, בת 21 בעת צילומי הסרט, מאוסטרליה, היא דוגמנית, מככבת בתצוגות אופנת על בניו יורק, פריז, לונדון ועוד בירות מכובדות, הופיעה על שערי מגזינים נחשבים. אלא שלכל אלה מצטרפת עובדה יוצאת דופן: מאדי לוקה בתסמונת דאון. 

על המסלול, מאדי מבינה היטב את עבודתה. היא אימצה את ההילוך "הדוגמני" ככל שיכולתה מאפשרת לה. היא נעצרת בסופו, מניחה את ידיה על המותניים, מסתובבת, ואז גוברת עליה ההתרגשות והיא מתחילה להשתולל מעט בקפיצות ובהחלקות כפיים והקהל יוצא מדעתו מהתלהבות. ואז נגמר הכל, האורות כבים, ומאדי חובה נפילה רגשית עזה שרק אמה, רוזאן, שמנהלת את הקריירה של מאדי ולא זזה ממנה מטר, יודעת להרגיע ולשלוף אותה מהמעמקים שבהם היא נמצאת. 

בעצם, רוזאן סטיוארט היא סיפור נוסף שמתקיים כאן, ובעל עוצמה גדולה לא פחות. אל תחפשו את דמות האם שדוחפת בכל כוחותיה וללא התחשבות במחיר את בתה לעבר ההצלחה. מאדי היא זו שתובעת לעצמה את הנסיעות המתישות ואת ההופעות. אחרי חודש בבית מאדי נעשית חסרת מנוחה ורוזאן העייפה שוב מתיישבת על המחשב לשגר אימיילים לכל העולם ולמצוא תצוגות המעוניינות בדוגמנית הסובלת מתסמונת דאון.

הדבר שהופך את "מאדי: דוגמנית מיוחדת" לסרט טוב כל כך הוא מעצם היותו סיפור שאינו חותר אל דרכה של נערה אמיצה שמגיעה בתום שעה וחצי אל הסוף הטוב. בלשון רהוטה ועשירה, וביכולת סיפור מצוינת, לא מהססת רוזאן לחשוף את הקשיים הרבים שבדרכה כאם לילדה בעלת לקות. 

היא אינה מסתירה את דמעות הקנאה בחבריה "הנורמלים" של מאדי שהגיעו לגילה וכבר הוציאו רשיון נהיגה, בעוד מאדי לא תנהג אף פעם. היא מתארת כיצד ויתרה על זוגיות בחייה כדי לגדל את מאדי. קשה כאן למצוא את האשה הצעירה היפהפיה דקת הגיזרה המופיעה בתמונות ישנות לעומת האשה הבוגרת שהניחה להופעתה החיצונית להתדרדר כקורבן נוסף על מזבח גידול הילדה. ומאדי, כבר בת 21, רוצה להופיע פעם נוספת בניו יורק, או שרעבה ושוב רוצה לאכול, או שעצביה בוגדים בה ורק אמא רוזאן יודעת איך למשוך אותה החוצה אל מחוזות המצב רוח טוב. ורוזאן, בסבלנות ובאהבה אינסופיות חוזרת לגדל ילדה דוגמנית הלוקה בתסמונת דאון.

לראות או לא לראות: לראות. שווה שעה וחצי.


"Rogue city" (עיר נוכלים), נטפליקס


לא ברור מדוע הסרט הזה צולם, למה הורגים שם את כל מי שזז, ובייחוד מדוע ז'אן רנו הגדול הסכים להשתתף בו
בטח ז'אן רנו הגדול היה חייב טובה ליוצרי הסרט הזה, או שהם ראו מה יצא להם תחת הידיים ורצו אליו בבכי שיעזור בהופעת אורח להציל מעט מכבודם ושמם במקצוע, אחרת אי אפשר להסביר מה יש לקליבר בליגה של רנו לחפש בסרט המטורלל הזה. ב“Rogue city" אין כלום מלבד דם וגופות. גם בסרט של טרנטינו עם אומה תורמן חמושה בחרב לא תספרו כל כך הרבה גופות. יש שם יחידת שוטרים במרסיי הפועלת בשיטות לא שגרתיות, גם באלימות ובהרג, ובזה פחות או יותר מסתכמת עלילת הסרט. 


השוטרים הורגים עבריינים, העבריינים הורגים בחזרה, השוטרים הורגים שוטרים אחרים, השוטרים האחרים הורגים את השוטרים הראשונים בחזרה. ואחת ל־20 דקות בערך מופיע ז'אן רנו לדקה (גם אותו הורגים בסוף) ושוב נעלם. אולי אין פה עלילה של ממש, כי באמצע הצילומים הרגו גם את התסריטאי. מוזר. מוזר מאוד.

# לראות או לוותר: תחסכו את זה מעצמכם. לא לראות לגמרי. 