לאורך הצפייה בשלושת הפרקים של "חזרות" שנשלחו לביקורת – הדבר היחיד שעבר לי בראש הוא שהסדרה הזו היא כמו מרק עוף. חכו, אני רצינית. לא חלילה מפני שהייתי רעבה, אלא פשוט כי זה הדבר הכי פשוט, טעים, מנחם ומתאים לסיטואציה שקרה לי לאחרונה, בעיקר כאשר מחשיך בחוץ וקר כבר בחמש אחר הצהריים. ככה הרגשתי כשצפיתי בה, כמו לאכול מרק עוף רותח כשמתכרבלים על הספה מול הטלוויזיה ובחוץ גשם מדכדך.
אם לרגע דמיינתם אותה כסדרה אפרורית וכבויה, חשבו מסלול מחדש. "חזרות", התוצר החדש מבית התאגיד שיצרו אסף אמיר, נועה קולר וארז דריגס היא הכל חוץ מאפרורית, היא הכל חוץ מאפרורית. במרכזה, איריס ותומר: היא מחזאית רגישה וחמה אך גם חכמה ועוקצנית והוא במאי מוכשר, אדיש ולא ורבלי במיוחד. במשך חמש השנים שהם היו יחד, פינטזו נון-סטופ על הרגע בו המחזה שיצרו – "אחד פלוס אחת" – המגולל סיפורים מחיי הזוגיות שלהם ייצא לעולם כהצגה בתיאטרון אבל כמובן שבחיים, כמו בחיים, המחזה יתקבל – דווקא רגע אחרי שנפרדו.
התשוקה לתיאטרון מובילה אותם ללכת בכל זאת עם פרויקט חייהם, כאשר מנחיתים עליהם מההנהלה את מיה (אגם רודברג), שחקנית חצי אגוצנטרית/חצי אמביציוזית ועפר (איתי תורג'מן), שחקן טלוויזיה פלרטטן ודי 'זורק' – שלוהקו לגלם את דמויותיהם בהצגה, למורת רוחם של היוצרים.
אם לומר את האמת, כשגיליתי שנועה קולר היא גם בין היוצרות וגם הכוכבת הראשית – ידעתי שזו ככל הנראה תהיה הצלחה. קולר, זוכת פרס "אופיר" ואחת מהשחקניות הבולטות בארץ, היא הנכס הכי גדול של התאגיד: חוץ מלהגיש את מהדורת החדשות, היא כנראה כיכבה בכל הסדרות שנוצרו בו – ולגמרי בצדק. מדובר בשחקנית דינמית, ורסטילית ומוכשרת להפליא שיכולה להפיל מצחוק כשירה שטיינבוך ב"קופה ראשית" או לרגש ולסחוף ב"הנערים". כאן, ב"חזרות" – היא לראשונה מציגה את כל יכולותיה בעת ובעונה אחת – רגע מצחיקה עד דמעות, רגע מרגשת אבל תמיד שומרת על רף גבוה של אמינות ואותנטיות שעובר בכל מבט, גיחוך והבעת פנים.
למעשה, האותנטיות ב"חזרות" לא נובעת רק מכישרון המשחק האדיר שלה ושל דריגס, שחקן ויוצר ותיק גם בעצמו – אלא נשענת גם על ההיסטוריה המשותפת שלהם: השניים, בני זוג בעברם, יצרו, שנה לאר פרידתם, מחזה הנושא את אותו שם ומורכב ממערכונים קצרים המתארים גם הם חוויות מהזוגיות שלהם יחד. בתוך כך, קל אפילו יותר להאמין לדינמיקה בין השניים – שסוחפים בהרמוניה מרהיבה את הצופים עם כל חילוף מבטים, דמעה, בדיחה וטריקת דלת בעצבים. בכל זאת, יש להם ניסיון.
"חזרות" מצטיינת בהרבה דברים, המתבטאים כבר מהפרקים הראשונים: הליהוק משובח, לא פחות – יבגניה דודינה מבריקה בתפקיד המנכ"לית החריפה ואגם רודברג מזכירה לנו איזו שחקנית טובה היא, ואפילו מצחיקה. בנוסף, העריכה המוזיקלית (בניצוחו של גיא לוי) פשוט מופלאה. נעימות התזמורת המתנגנות ברקע מגיעות בדיוק ברגע הנכון וממלאות את הלב בנחמה וגעגוע, כמו שאף שיר לא יכול היה למלא. וכמובן, הצילום אשר מצליח לשמר את האווירה האינטימית משל אני יושבת על הספה לצד הזוג המתוסכל.
אבל מעל הכל, הטקסטים. וואו. הפעם האחרונה שהתלהבתי כל כך מאיכות הטקסטים הייתה ב"ככה זה" של דנה מודן ואסי כהן, וכאן – מדובר אפילו בתוצר טוב יותר. כל מילה מונחת במקום כאילו הייתה יהלום משובץ בתכשיט יקר ערך. הדיאלוגים קולחים כאילו נבראו ממש ברגע בו הם בוקעים מפיהם של השחקנים ומוקפדים כך שאין אפילו אות מיותרת. הפאנצ'ים מצחיקים, הדרמה מרגשת, הציניות מגיעה במנות מדודות (ואפשר אף להפריז בה יותר) ומעל הכל – הביקורת על שלל נושאים – מהתיאטרון בישראל, היחס של נשים לנשים, אייג'יזם, רווקות מאוחרת – כל אלה מצליחים לעבור ולהשאיר חותם, אפילו תוך משפט אחד ("את כל שנות הפוריות שלי בזבזתי עליך". אלוהים, זה גאוני).
"חזרות" מתוארת באתר הרשמי של התאגיד כ'קומדיה רומנטית בעשר מערכות' – אבל למעשה, מדובר במערכה אחת ארוכה אשר לאורכה נחשפים הקרביים של הזוגיות, התיאטרון, תל אביב ושל החיים האלה בכללם – צעד צעד ובאינטליגנטיות וחכמה שאפשר רק להעריך. אז נכון, היא לא תזכה לרייטינג של "שעת נעילה", לא תתקרב לזו של "טהרן" – אבל היא ייחודית, מרתקת ועושה חם חם בלב. מה עוד אפשר לבקש?
"חזרות" תשודר בערוץ כאן 11 בימי חמישי ב-21:45 החל מ-12/11