"סיפורים מהכורסה" הוא השם של תוכנית הבידור החדשה של כאן אשר עלתה לראשונה אמש. כשחושבים על זה, כל החיים שלנו בגדול מתנהלים מהכורסה כרגע: לומדים מהכורסה, עובדים מהכורסה (מי שעובד, כמובן), מתבאסים מהכורסה ומפנטזים על הטיול הבא מהכורסה. וכאילו יש לי משהו יותר טוב לעשות, התיישבתי (גם) אתמול בערב על הכורסה וצפיתי בעוד יצירה שסיפק התאגיד, שבחודשים האחרונים משיק תוכניות בקצב שבו וולט משלחים משלוחים.
על הנייר, התוכנית נשמעת כמו מתכון בטוח להצלחה: סוללה אדירה של קומיקאים – מישראל קטורזה וגורי אלפי, דרך תום יער, גיתית פישר, חנה לסלאו ועוד – המספרים, כל אחד בנפרד, סיפורים וחוויות משלבים שונים בחייהם המזוהים כל כך עם ההוויה הישראלית. מעין "מה זה השטויות האלה" פוגש את "דוקוסלב". העניין הוא – שהתוצר הסופי רחוק מלהיות מה שדמיינתי.
הפרק הראשון עוסק בשירות צבאי, ה-נושא הישראלי שלנו שטומן בחובו אין סוף פאנצ'ים ובדיחות שימלאו גם 9 שעות של מופע סטנד-אפ, ואכן כך זה היה בהתחלה: כל קומיקאי כאילו ניצל את ההזדמנות לשגר פאנצ'ים ובדיחות, במה שנראה כמו ניסיון מתוק לתחזק את כישורי הבמה ששככו בתקופה הארורה הזו, ואכן הצליחו להעלות חיוכים. אבל ככל שהזמן חלף, קטעי דוקו ארכיוניים מילאו את המסך במה שלרגע גרם לי לתהות אם אני צופה בשידור חוזר של "שעת נעילה" ובסוף קיבלנו אפילו ניסיונות קלים לרגש כאשר קטורזה מספר בדמעות על בנו החייל, כאילו דרמה זה באמת מה שחסר לנו עכשיו.
אז נכון, התאגיד ממשיך להצטיין – גם בתוכניות מסוג זה – בשמירה על הרכב אידיאלי של קומיקאים, מבלי לקפח אף מגדר או גיל, אבל דווקא משום כך, כאשר הפוטנציאל ליצירה קורעת מצחוק בשמיים – מכעיס אף יותר כשהתחושה היא שכינסו את נבחרת הקומיקאים בחדר אחד, הורו להם לדבר על X – והנ"ל פשוט הרהרו ופטפטו כאוות נפשם, ללא כל שמץ של תכנון, בימוי או עריכה.
הימים ימים קשים, האבטלה לא פוחתת, האווירה מדכאת ועוצר לילי מרחף מעלינו – לכן, דווקא כשציפיתי לתוכנית שתבדר ותשכיח את המציאות העכורה – מצאתי את עצמי מדוכדכת אף יותר. גם עבור אותם קומיקאים מוכשרים אשר הגעגוע לבמה נשפך מבעד לעיניהם, וגם עבורי – ששוב חזרתי לבינג' של חברים, כדי בכל זאת לצחוק קצת לפני השינה.
" סיפורים מהכורסה" תשודר בכאן 11 ובדיגיטל בכל יום ראשון, מ-15.11.2020, בשעה 22:15.