לפני שבוע בטור שפרסמתי על אופירה וברקו, הבעתי דעתי שחרם הצרכנים על תוכניתם נושא תוצאות, והשניים מיתנו והרגיעו את התבטאויותיהם וריככו מעט את הטון וגובה הצלילים.
ואז הגיעה אלי בין היתר תגובה משדרן ישראלי שחי בקנדה. זה היה מונולוג כל כך ארוך ומתיש שלא שמעתי עד סופו. השדרן בעיקר התמקד באופירה. על אייל הוא אמר שהוא נחמד, לא כן על אופירה. עליה הוא הנחית טילים ופצצות. אולם בתחילת אותו שידור, הוא התייחס אלי אישית וטען שלא ייתכן שאחרי תקופה ארוכה שתקפתי את התוכנית בראשות השניים, התהפכתי ואמרתי גם כמה מילים טובות. לדעתו, כנראה אותו טור שכתבתי, הוזמן על ידי ערוץ 12, או שמגישיה הבטיחו לי משהו תמורת סיקור אוהד.
צחקתי, גם מעצם הספקולציה המופרכת וההזויה, אבל בעיקר מהטענה שאיך ייתכן שאהפוך את עורי ואשנה דעתי על אנשים. אז לידיעת אותו שדרן. אני לא מסוג האנשים האובססיביים שבאופן עיוור וקונסיסטנטי קוטלים אנשים אחרים ולעולם לא מרפים. אני מסוגלת גם להיות אובייקטיבית ולהחמיא כאשר הם ראויים לכך. מקווה שזה יניח את דעתו של אותו שדרן/פרשן, פטפטן, שקשקש עצמו לדעת באותו נאום ארוך לאומה.
אבל עדיין לא הכול ורוד בתוכנית של אופירה וברקו. עדיין לא הפנימו השניים את עצתו של דן שילון לאמץ גישה של תרבות הקשבה, והם מתפרצים לדבריהם של מרואיינים, בעיקר ברקו, אבל זה קורה גם בפאנלים אחרים עם עיתונאים מנוסים יותר. מה שלי הפריע אמש יותר הייתה העמדת הפנים של השניים. איך אתם יכולים להחמיא לעדן פינס על האומץ לעשות מה שבראש שלה ולפתוח אתר למבוגרים שישלמו כסף על מנת לראות את תמונותיה, כאשר זה די בולט שאתם בשוק מהעניין? אם על כל שקר, היה עורך התוכנית נותן מכת חשמל ליושבים בשולחן, כפי שעשו פעם ב"אח הגדול", או מכת חשמל על כל חירטוט שרלטני של ברקו "המומחה", שהווירוס לא יותר גרוע מעישון סיגריות (נהיה לי פרופסור לס), הצמד הידוע כבר לא היה כל כך מתפוצץ מצחוק ועף על עצמו.
דרך אגב, אופירה וברקו, בתחילת תוכניתם אמש, גינו את המפגינים נגד משפחת פרקש, ואת המפגין מבלפור שהשווה את נתניהו להיטלר. באולפן שישי, עמית סגל הדגיש ובצדק, שצריך להתייחס במלוא החומרה לכל השוואה לשואה. מה שתמוה בעיניי, איך לא מגנים את החרדים שבכל הזדמנות צועקים לשוטרים שהם נאצים, ועוברים על כך לסדר היום?
לענייננו. אני עדיין עומדת על דעתי שחל שינוי אצל שני מגישי התוכנית, והדבר בא לידי ביטוי גם אתמול, ערב שישי. ברקו כבר לא צועק שהטיפול של הממשלה במחלה הוא כישלון. הוא אפילו מקבל בהבנה את ההחלטה למנוע התקהלויות באירועי תרבות, גם אם אמנים נפגעים, כפי שהסביר לשירי מיימון. סוף סוף הוא קלט שהוירוס מתעתע וקשה להתמודד איתו, ולא רק בארץ.
אופירה מצידה, כבר נזהרת יותר מלהשתמש בסלוגן שחזרה עליו שוב ושוב בעבר שביבי הוא "אפס" בכל הקשור בניהול המשבר. גם לא נראה לי שאחרי שהתוכנית רשמה ירידה ברייטינג, היא שוב תעז להציע לגב' שרה נתניהו להתחיל לארוז על מנת לעזוב את בלפור. אתמול נרשם בפנקסנו, שלא נאמרה מילה אחת רעה על ביבי. אמנם קשה היה לפספס את מאמצי הצמד לשכנע את אביגדור ליברמן שהוזמן לאולפן, לתפוס פיקוד ולהחליף את השלטון והעומד בראשו, מה שאומר שברקו ואופירה לא התאהבו פתאום בנתניהו עד מעבר לראש, אולם לא הייתה ביקורת ישירה וצורמת עליו ועל משפחתו, כפי שהייתה בעבר. בקצב הזה, מי יודע? אולי הם אפילו יצליחו להביא אותו בעתיד לאולפן. הרי אופירה אמרה לפני שבוע לדן שילון בשחצנות האופיינית לה, כאשר האחרון אתגר אותה שתעז להזמין את נתניהו לראיון: "אני נראית לך מודאגת?" רצתה להגיד: אין לי ספק שהוא יגיע.
בזמן אחר, לפני חרם הצרכנים והירידה ברייטינג, אופירה וברקו הרשו לעצמם להשתולל מילולית. אחרי החרם, הם כבר נזהרים. השאלה היא, מה יקרה אם הם יתחילו להיזהר יתר על המידה? התוכנית לא תהפוך לשעמום אחד גדול? תודו שעל זה לא חשבתם.